קרנפורד

איזה רגע ספרותי נפלא: לפתוח את העמודים הראשונים של קרנפורד, ובדיוק כפי שבזמנו קרה לצ'ארלס דיקנס (שפרסם את הרומן בחלקים), להישאב עמוק אל תוך הסיפור. וזאת כי לפנינו ספרה הפופולרי ביותר של אליזבת גאסקל, על כל מטעני ההומור הסאטירי והחמלה שלו, רך ו"טעים" כאילו זה עתה נכתב במצב של חסד-סיפורי. אנו נמצאים בקרנפורד, עיירה אנגלית קטנה בשלהי התקופה הויקטוריאנית, שהערכים והמנהגים השמרניים בה עומדים לעבור טלטלה על ידי המהפכה התעשייתית. דרך דמויותיהן האגדיות של צמד אחיות רווקות, הקורא עד לאירועים הקטנים והגדולים של הקהילה: מהגעתו המסעירה של מפקד אלמן עם שתי בנותיו, דרך מכתבים שמגיעים מעבר לים ועד בעיותיהן הכלכליות של נשים בורגניות במשבר.  הרומן מסופר בטון של וידוי אינטימי ובאמצעות כתיבה כמו-טבעית, ומתבונן בזכוכית מגדלת על גלריית דמויות נשיות בלתי נשכחת. הוא משרטט בידי-אמן דיוקן חברתי עוקצני, ודרך שש-עשרה האפיזודות שבו מאפשר לנו לדמיין את קרנפורד עצמה, יישוב מרוחק וכפרי למחצה – המחולל מטעמים של עלילות בזו אחר זו.  המהדורה שאנו מציגים לפניכם היא זו שאליזבת גאסקל בדקה בשנת 1864, זמן קצר לפני מותה, ואשר זכתה להצלחה מתמשכת לדורות. אך בשנים שחלפו מאז מותה של גאסקל בשנת 1865, הפופולריות של קרנפורד נסקה עוד יותר: בשנת 1951 עיבד הבי.בי.סי את הספר לסדרת טלוויזיה, ומאז שודרו שני עיבודים נוספים, האחד בשנת 1972, והעדכני ביותר בשנת 2007. בשנת 2009 שודרה סדרת המשך בשם "השיבה לקרנפורד", ונראה שתנופת התרגומים העדכניים לרומן לשפות שונות נמצאת בעיצומה. כעת הגיע זמנו של קרנפורד העברי, והחגיגה רק החלה.