טקסטיל : רומאן

דַעאֵל גרובר, צלף בשירות-סדיר, מנצל את ההפוגות בין סיכולים של מבוקשים וירטואוזים כדי לקרוא יצירות-מופת מן הספרות. כמעשה של איזון יש לו צורך להתחבר לדבר-מה נשגב. אמו, מנדי - בעלת מפעל פיג'מות שמשווק לאוכלוסיה החרדית ללא חשש שעטנז - נכנסת לניתוח פלסטי, השמיני במאבקיה נגד מעלליו של הזמן, הפעם להשתלת שְׁכָמות תותבות, במקום הישנות שנשחקו לה. רק מעטים יודעים שהסיבה האמיתית לניתוחים שלה היא ההרדמה הכללית וההתאוששות מסיחת-הדעת, כדי לעמוד במתח של השירות הצבאי של בנה.     בעלה, עירד גרובר, ממציאן מחונן וחתן פרס ישראל, עסוק כרגע במשהו שיביא לו את הנוֹבּל: פיתוח חליפת מגן קלה בעידן עולמי של בטחון אישי מעורער - "מדי טרור", שיהפכו את ישראל למעצמה של טקסטיל בטחוני. המחקר המקרטע שלו תלוי בפיתוח גֶנֶטי שיחולל יִצוּר קורים מוגבר אצל עכבישות הזהב, שקוריהן מפורסמים בחוזקן.  בניסיון להציל את מחקרו ממריא עירד לארה"ב לפגוש את העכבישנית בהט מֶקפיי, ישראלית-לשעבר ומעריצה של רוֹד סֶרלינג, פרופסורית לזואולוגיה באיתקה שהתקדמה בפרויקט מדי מגן בארה"ב. מקפיי עוברת כעת הסבה מקצועית להיות רָבָּה רפורמית, בתקווה למהפך בחייה. כשאמהּ בניתוח ואביה בארה"ב נקראת בתם של הגרוברים, לירית בת ה-22, מש"קית-נפגעים לשעבר שכרגע מגדלת ירקות בגן-עדן אורגני בדרום הארץ עם החבר המשעמם שלה, ומתבקשת לקחת את הפיקוד על המפעל. מהפכים גדולים יתחוללו בחיי כל הדמויות הללו. בוירטואוזיות, ובדמיון מתפרע וכה אמין, תארוג אותן המחברת שתי-וערב לעלילה שועטת קדימה, רצופה רגעים מחשמלים. החגיגה הלשונית, החריפות של האפיון, הברק של העלילה, הדמיון המשולח - חוברים כאן לקומדיה גרוטסקית, מצחיקה עד אימה, ובו-בזמן לא רק נוגעת ללב, אלא גם נוגעת בלב-לבה של המציאות הישראלית העכשווית.  "כל-כך גאוני, כל-כך סהרורי, כל-כך אורלי קסטל-בלום" (רן בן-נון, ידיעות אחרונות) | "קומדיה ישראלית מטורפת, נהדרת, מצחיקה... אינספור הברקות ופנינים זרועות לאורכה ולרוחבה" (מנחם בן, מעריב) | "מסע לשוני וירטואוזי, מצחיק ומבעית, אל לב הבנאליה הישראלית" (אריאנה מלמד, ynet) | "ספר מורכב, רב פנים, נוגע ללב, ועם זאת משעשע ולעתים אף מצחיק עד דמעות... רומאן נפלא" (סמדר שיפמן, הארץ ספרים) | "קסטל-בלום דולה מן המציאות את הזעיר שבניואנסים, רואה ושומעת למרחקים אדירים" (דפנה לוי, Time Out) | "איזה כיף לקרוא אותה" (מירי פז, גלי צה"ל) | "סיפור בדים עצוב ומצחיק, משעשע ומזעזע בו זמנית" (דפנה שחורי, nrg) | "ללא ספק אחד הספרים הטובים שיצאו לאור השנה" (שולמית דווידוביץ, מודיעין ניוז)