על נגינת

נבֵֶל נאֱֶנחהָרוּחַאֶנקְַת אוֹרְפֵיאוּסבַּמֶּרְחָק חוֹלֶפֶתבְּכָל מָקוֹם בּוֹכַּעַס עֲכָסִים מַכִּישׁבְּכָל מָקוֹם בּוֹאֲהָבוֹת אוֹבְדוֹתנבֵֶל נאֱֶנחהָרוּחַבֵּין עַנפְֵי עַרְבַת-בָּכוּת - הוא ספרה החמישי של רות-חמדה. השירים בספר נוגעים במתח בין סימפונית ההוויות האדירה - לניגון חיי כל יש, הדו-שיח ביניהם לבין הנפש בת החלוף וחייה היומיומיים, כתהום אל רקיעים קול אל קול קורא - של מוטיבים יהודיים ושל האומות, במהלך מאז וכאן, כפי שוהטמעו ומהדהדים בזמן נפש זעירה, על גוניה המתחלפים ותגובותיה לחיים, מות, סבל, עצב, המלה ושמחות. יורשה להיתלות במשל שמביא המגיד ממזריטש -על נפשו של האדם ככנור קטן המכוון אל כנור הוויות גדול, ברטוט מיתרי הנפש - נרעדים כנגדה מיתריכנור בסוד אינסוף, וכך, מול חידות הקיום - נימי הלב מתרעדים.