טביעת רגל

שירתה של היא בת המקום ומראת המקום. היא עולה בקול צלול וייחודי מהים של בת גלים וזולגת אל הקזינו הישן, אל העיר התחתית, אל ביתה הפרטי אבל גם אל חופיה של עזה והלאה עד אילת או ספרד. בזרימה סמיכה, פועמת, עולים הגלים ומציפים חלק אחר חלק בעולמה הגאוגרפי, המטאפורי אבל גם הנפשי של המשוררת. הים שוטף ונשטף עם נוזלי הגוף: הרוק והדם, הזיעה, הדמעות וחלב האם. בהסתכלות אישית מחד אך אקולוגית ופוליטית מאידך, מצליחים השירים לגאות ולחשוף לסירוגין איים של מציאות ובבואתה. אלו משקפים אוזלת יד, חמלה, חרדה, אהבה אמיתית ותקווה לגבי עתידם של שוכני הים והשוכנים לחופיו. אם המשוררת היא בת ים בעצמה, אז שיריה הם בת קול המכשפת את הקורא.ת במתיקות ובאימה, ובעושר השפה, עד אין רצון לחזור אל חוף המבטחים שבטרם הקריאה. של הספר גם על שום סכנת הטביעה, אבל היא המותירה חותם פואטי שאינו נמחה. , משוררת, סופרת וביבליותרפיסטית. חיה וכותבת בחיפה. , סיפור קצר פרי עטה, זכה בפרס הראשון בתחרות של עיתון הארץ ולצידו זכו יצירותיה בפרסי פרויקט בן יהודה וקרן תרבות חיפה. הוא ספר שיריה השני. קדם לו ספר הביכורים  (2013, הקיבוץ המאוחד) שזכה בשבחי הביקורת. מלמדת במחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה.