אמי מציירת

שני קולות, בנפרד ומשולב, מדברים בספר השירים "אמי מציירת":קולה של המשוררת הבוגרת, המזדהה עם אמנותה של אמה, הציירת והפסלת\ והיא מנסה להסביר אותה מתוך אהבה והערכה רבה, להיות לה לפה ולגאול אותה מן האלם והדומיה של העדר שפה(עברית). זה קולה של הבת הרוצה לפצות את האם על שנים של סבל, וכן קולה האחר, הפנימי, הילדותי, התובעני והרעב תמיד המבקש לו אם. נמית עם אותם משוררים ישראלים, בני דור-המדינה, שבשירתם מצטלבות היסטוריה אישית והיסטוריה לאומית גם-יחד.מורכבותה של יצירתה השירית, שהיא חוויתית ביותר – מעשירה את כתיבתה ומעמידה אתגר רגשי והגותי בפני הקורא. היא משוררת, מבקרת, מתרמת ומנחה סדנאות כתיבה.  שיריה, תרגומיה ורשימות הביקורת שלה ראו אור בכתבי עת רבים ובמוספים לספרות. שיריה נדפסו גם בכתבי עת ואנתולוגיות בחו"ל.