באין נחמה

ריידר, פסנתרן בעל שם בינלאומי, מוזמן לתת קונצרט בעיירה אירופית (כנראה בגרמניה), אבל ביקורו שם שואב אותו יותר ויותר למציאות כמו סיוטית, שבה עליו לפתור כמין מושיע את בעיותיהם ואת מפולת חייהם של רבים מבני העיר. נראה שהמעורבות שלו עמוקה אף יותר, שכן מתוך נבכי השִׁכחה הוא מגלה בעיר את אהובתו ואת בנו הקטן הזנוח, ושב ונכנס למערכות יחסים ולסצנות מילדותו שנשתכחו ממנו זה מכבר בקרע שלו בין קריירה לחיים אישיים. יכולתו של ריידר לספר על מצבים שלא היה נוכח בהם מעלה על הדעת שהוא משליך על המציאות המתפוררת של העיר דברים שהִשכיח מעברו באנגליה, ואכן, שורת דמויות נראית ככפילים שלו בשלבים שונים של חייו. כך הופך הספר לרומאן על יחסים קרועים ומנוכרים בין בני־זוג ובין הורים לילדיהם, ועל ניסיונות להחזיר מצבים לקדמותם. הימים הספורים של ריידר בעיר, שבהם הוא מוסט כל העת מעניין לעניין ואינו מביא דבר לכלל גמר, הופכים מצע לרומאן מרשים על מחיקת רגשות, הכחשה ושִִׁכחה, ועל הסדר המדומה שאנו מטילים בדיעבד בחיינו בכוחו של זיכרון מתעורר. אישיגורו, , נולד ב־1954 ביפן והגיע לאנגליה בגיל 5. הוא נחשב היום לאחד מגדולי כותבי הסיפורת באנגלית. שופטי הנובל כתבו עליו: "ברומאנים שניחנו בעוצמה רגשית גדולה גילה את התהום שמתחת לתחושה הבדויה של הקשר שלנו עם העולם".  'באין נחמה' (1995), הרומאן הרביעי שלו, תורגם לעברית ב־1997.