עברי אנוכי

רבים בשמאל האירופאי מנסים להטיל על ישראל חרם, והמאמץ גם חודר לצפון אמריקה. למה הם עושים את זה? גם בהתחשב במצב הפלסטינים, יש בוודאי אומות גרועות בהרבה מאיתנו. אז מה? אנטישמיות? לא, זה יותר מורכב מזה. אנחנו נוטים לחשוב שלא מבינים אותנו, אבל אולי הבעיה הגדולה יותר היא שאנחנו לא ממש מבינים את עצמנו. מה זה להיות יהודי? התפישה הרווחת בעולם, שחודרת יותר ויותר גם לתרבות הישראלית, היא שזה עניין של דת. אבל אם זה עניין של דת אז למה שתהיה מדינה ליהודים? מה שרבים לא מבינים הוא שלאורך ההיסטוריה, האנשים שזיהו את עצמם כיהודים לא ראו בזה עניין דתי בלבד. בתרבות היהודית ההיסטורית כפי שהיא מתבטאת בספרות היהודית מכל התקופות, להיות יהודי משמעו להיות חלק משבט. שבט מוגלה ומפוזר שהפסיק לדבר בשפתו המקורית ואיבד מאפיינים שבטיים רבים שהיו לו בעבר, אבל שלעולם לא הפסיק לראות את עצמו כשבט. אז מה הקשר למדינת ישראל? הקשר הוא שהרצל לא מייצג את הציונות, והבריחה מאנטישמיות היא לא עיקר הציונות. הרעיון הציוני שקדם להרצל והמשיך להתקיים גם אחריו התבסס על התפישה היהודית השבטית, והוא מה שנתן לנו את התרבות הישראלית העברית בה אנו חיים היום. תומכי החרם נגדנו מנסים לבסס דימוי של התנועה הציונית כתנועה אירופאית קולוניאליסטית קלאסית, ומכאן גם הדימוי לדרום אפריקה. אבל האלמנט השבטי ביהדות ובציונות שולל דימוי כזה. אלמנט זה מזהה את הארץ לא כפלשתינה, אלא כארץ ישראל; הוא רואה בהגירה אליה לא קולוניאליזם אירופאי, אלא שיבה לארץ האבות; ובעיקר, הוא כלל לא רעיון אירופאי חדש, הוא רעיון עתיק שהתקיים בכל מקום בו חיו יהודים, כפי שמוכיחה הספרות היהודית לאורך ההיסטוריה. כדי להבין את הרקע לקיומנו בארץ הזאת, לדיבורנו העברי ולשם שקיבלה מדינתנו, אנו צריכים להכיר את הספרות היהודית ההיסטורית ולהבין כיצד התבססו עליה ההוגים הציוניים. רק אז נוכל לגרום גם למתנגדנו להבין אותנו. על הדרך, ייתכן שנמצא גם דרך חדשה להתייחס לעצמנו ולתרבותנו.