אי-הבנה במוסקבה

"זוג שממשיך רק מפני שהתחיל: האם זה העתיד המצפה להם? ידידוּת, חיבה, אך שום סיבה אמיתית לחיות יחד – כך זה יהיה?" בשנת 1965 כתבה הפילוסופית והסופרת הפמיניסטית סימון דה בובואר רומן קצר בשם "אי־הבנה במוסקבה". הרומן מגולל סיפור פשוט לכאורה על זוג נשוי מפריז, בעל ואישה בשנות השישים לחייהם, שמגיעים לחופשה בת חודש בברית המועצות, ונאלצים לערוך חשבון נפש ולבחון את מידת אהבתם זה לזה. מסיבות לא ידועות החליטה דה בובואר לגנוז את הרומן. רק ב־ 2013 התפרסם הרומן לראשונה בספר, עורר התרגשות גדולה וזכויות תרגומו נרכשו על ידי עשרות הוצאות חשובות בעולם. כעת, במלאות שלושים שנה למותה של סימון דה בובואר, הרומן רואה אור לראשונה בעברית. משתי נקודות מבט מתחלפות, של הגבר ושל האישה, מגוללת דה בובואר סיפור על משבר ספק־גורלי ספק־חולף בחייו של הזוג הנשוי. אנדרה הוא היסטוריון עצל בגמלאות ש"איבד את הניצוץ": הוא מפחד להזדקן, שותה יותר מדי ומוטרד מהתפוררות האידיאל הקומוניסטי. אך הוא עדיין אוהב בכל לבו את ניקול, אשתו, מורה שזה עתה יצאה לגמלאות ומתקשה להסתגל לגילה ולמעמדה החדש. בצעירותה היתה פעילה פמיניסטית חדורת להט, וכעת, בגיל שישים, היא אישה דעתנית אך מלאת חרדות. השניים מגיעים למוסקבה כדי לבקר את בתו של אנדרה, מאשה. בהתחלה החופשה מתנהלת על מי מנוחות, אך בזמן שהאב מוצא נחמה בשיחותיו עם בתו, הולכת וגדלה אצל אשתו ניקול תחושת בדידות – עד לאותה אי־הבנה שמאיימת למוטט את אהבתם. הנושאים שבהם עוסק "אי־הבנה במוסקבה" הם נושאים שהרבו להעסיק את סימון דה בובואר ביצירתה הספרותית וההגותית. אך בשונה מיצירות אחרות שלה שסופרו מפי אישה בלבד, ברומן הזה היא בוחרת לספר את הסיפור מפי שני מְספרים, איש ואישה, וגישה זאת מאפשרת להשעות כל נקודת מבט שיפוטית ולהבין – כפי שכותב המתרגם ניר רצ'קובסקי באחרית הדבר – ש"רק כשאנחנו נעים בו־זמנית בשני המסלולים העומדים להתנגש, אנחנו יכולים לקבל את התשובה 'אין אשמים'."