תמימות מוסווית

הייתה תקופה בחיי שבה הזמן עצר מלכת, שבה הצלחתי להרגיש משהו מעבר לפעימות ליבי, שבה יכולתי לשמוע משהו מעבר לתקתוק הבלתי נלאה של השעון, אבל אז הם הרחיקו אותו ממני, ושום דבר לעולם לא חזר לקדמותו. חדר קטן, תמונה וזמן, זה כל מה שנותר לי כעת. הם רוצים שאבטח בהם, שאפקיד בידיהם את סודותיי, את חטאיי. הם מבטיחים שהם יבינו, אבל הם משקרים. חשבתי שהוא ואני נוכל לשכנע את העולם שלא פשענו, אבל טעינו. כשראיתי אותה לראשונה ניסיתי להבין מה הדבר שהפך אותה לאישה שלא היה אפשר להתעלם ממנה, ואז היא הרימה את מבטה, וידעתי. אלה היו העיניים. הן אצרו בתוכן סודות שלא היו אמורים להיות בהן. עמוקות, עצובות, מזמינות. ידעתי שאני צריך להתרחק, ידעתי ששום דבר מזה לא בסדר ואפילו שהייתה בת שמונה־עשרה עדיין הייתי המורה שלה. אדיסון לנקסטר הייתה מסוכנת עבורי. מאת סופרת רבי המכר הוא סיפור על פיתוי, על רומן אסור, אבל הוא בעצם על הרבה יותר מזה. זה סיפור על מערכת יחסים כה מורכבת, כה כובשת, שלא תוכלו להישאר אדישים אליה או אל הדמויות, ותמשיכו לחשוב עליהן עוד הרבה לאחר תום הקריאה.