מעבר לתבונה

הספר מאגד שלושה מחקרים על שלוש תקופות תרבותיות בהיסטוריה של העת החדשה, שבדרך כלל נחשבות "ריאקציוניות" מן הבחינה הפוליטית: ה"בארוק", ה"השכלה־שכנגד", וה"רומנטיקה". ואכן, כל אחת מהן התהוותה כריאקציה למהפכה המודרניסטית בימיה שלה: הבארוק היה תגובה לרפורמציה הפרוטסטנטית ולמהפכה המדעית במאה השבע־עשרה; ההשכלה־שכנגד, כמו שמעיד שמה, הייתה תגובה למהפכה האינטלקטואלית של ההשכלה הרדיקלית במאה השמונה־עשרה; והרומנטיקה הייתה תגובה לשתי המהפכות הגדולות של שלהי המאה השמונה־עשרה — המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית. תגובות "ריאקציוניות" אלה למהפכות המודרניסטיות היו "מהפכניות" במהותן, כי לשלוש התקופות הנידונות בספר : המציאות האנושית מורכבת ומסובכת הרבה יותר מכפי שהיא נתפסת באמות המידה התבוניות.ההוגים החשובים במגמה זו ראו ב"שכל הישר" הפרקטי והלוקלי שווה ערך ל"תבונה" התאורטית והאוניברסלית ואף נעלה ממנה, והתנגדו נחרצות למסורות העממיות. המחבר דן בהרחבה גם בתפישות שנמשכו לצדדים האפלים בהוויה האנושית, שבעיני חסידיה של הנאורות היו מזיקים ומסוכנים לחיים האנושיים — התחושות, התשוקות, הפנטזיות, ההזיות, החלום, הטירוף, תאוות ההרס, הכמיהה למוות, והאמונות המיתיות והדתיות שביטאו אותם. החריגה אל "מעבר לתבונה", על אף הסכנות הכרוכות בה, , אם זו מבקשת להכיר את מקורות חיותה ועוצמתה. "ההיסטוריון מתחקה בספרו אחר תולדות הבארוק, ההשכלה-שכנגד והרומנטיקה, שמרדו בתבונה ובקדמה. זהו ספר מרשים ומעמיק, שמרחיב את היריעה על ההשכלה ומבקריה"  י מתוך ביקורת על הספר בעיתון הארץ.