תיאולוגיה אל מול הומוסקסואליות

כמה מחבריי הטובים ביותר הם הומואים דתיים - וליתר דיוק, דתיים לשעבר.בבחירה שבין לחיות חיים פתוחים, חופשיים - ויש לומר אף, לדידי, אמיצים - כהומואים, לבין לחיות את חיי הדת היהודית - על פי ההלכה - וזאת אם בנאמנות מוחלטת לכלליה, אם ב"עיגולי פינות" כאלה ואחרים - הם בחרו לנטוש את הדת והלכותיה - על כל אהבתם אליה והצער שנגרם להם מנטישתה - ובמקום זה להיות "הם עצמם", קרי: הומואים, לא בארון, גאים בעצמם, ובתוך כך, לחגוג את קיומם ככאלה, על כל המשתמע מכך.במקרים אלו, המיניות למעשה "ניצחה", אם תרצו, ב"תחרות" שבינה לבין האמונה הדתית שלהם ובמהות היהודית - על פי הלכותיה ועל דקדוקיה - שליוותה אותם משך כל חייהם עד לרגע גיבוש ההחלטה שניטעה בהם לצאת מהארון ולחיות את חיי החופש שלהם כהומואים (אם בזוגיות, אם לאו, ראוי לציין).*אותה "נטישה" לא הייתה קלה כלל ועיקר לאף אחד מחבריי ההומואים הדתיים לשעבר, ולמעשה, היא הייתה מלווה בקשיים רבים (בין היתר, חברתיים, רגשיים, תודעתיים, וכו').הבחירה שבין ההלכה לבין ההומוסקסואליות אצל חלקם יצאה אל הפועל רק לאחר שהם ניסו כל דבר אפשרי שיכול היה - לפחות בתיאוריה - לשלב בין השניים, וחלקם אף חוו טיפולי המרה קשים - שלא צלחו, כמובן, מעצם היותם לא "יעילים". (וזאת בלשון המעטה, וללא כניסה כעת לעובי הקורה של נושא בעייתי ועגום מאין כמוהו זה ולדעותיי הקיצוניות נגד טיפולי המרה באשר הם - הן פיזיים, הן אף כרעיון).*לדברי חבריי ההומואים הדתיים לשעבר, הדת היהודית איננה מקבלת - במהותה - הומוסקסואליות, ועל כן לא הייתה להם ברירה אלא לעזוב אותה.חלקם הודו שהם "משמרים" חלקים מסוימים ממהות ההלכה, אם בשמירת מצוות מסוימות: כגון צום ביום כיפור וביקור בבית הכנסת בראש השנה, אם ביישום טקס הקידוש המסורתי בערבי שישי.אחד מחבריי ההומואים הדתיים לשעבר אף שיתף אותי שהוא מניח תפילין פעם ביום - וזאת למגינת ליבו של בן זוגו החילוני הגמור (שמעולם, יש לציין, לא היה דתי).*השאלה העיקרית - אך לא היחידה, כמובן - העולה במוחי בעת כתיבת מסה זו, היא האם ישנה חובה בוויתור גמור על דרך הדת, על ההלכה היהודית כולה - על כל מצוותיה ודקדוקיה - ורק כך ניתן להיות הומוסקסואל אמיתי, שלם, או האם ניתן למצוא, אם תרצו, את עמק השווה, ולשמור על הזהות היהודית-דתית ביחד עם הזהות ההומוסקסואלית, איתה נולד ההומוסקסואל, היות וזוהי איננה בחירה, כי אם גנטיקה מולדת ותו לא.האם הרבנים - אם תרצו, "קובעי הדרך", "קובעי הדעת", "מובילי הדת היהודית", גם בעת הזו, במאה ה-21 - יכולים, ואולי, אם ארחיק לכת, אף רוצים - לשמור על מאמיניהם ההומוסקסואלים היהודים ולראות בהם "מאמינים לגיטימיים" ובכך למעשה להעשיר את הדת היהודית בעת הזו - להעצים את שלל רבדיה ולקבל את כל היהודים באשר הם שרוצים להיות חלק מן הדת היהודית - ומדרכה - ובכלל זה גם הומוסקסואלים דתיים, ובעצם, כאשר חושבים על כך לעומק, מדוע שהדת היהודית - כדת - ורבניה - כמוביליה - לא ירצו בכך?מדוע שלא יקבלו את כל היהודים באשר הם, ומדוע רבים מהם, גם עתה, במאה ה-21, טוענים שיש ניגוד מוחלט בין הדת היהודית לבין הומוסקסואליות?מדוע הם אינם מקבלים את בניהם ההומוסקסואלים בדיוק כפי שהם: הומואים, ובה-בעת, אוהבי הדת היהודית והקדוש ברוך הוא?בני אדם בשר ודם אשר פשוטו כמשמעו נולדו הומוסקסואלים, אך רוצים בכל ליבם ובכל מאודם לעבוד את השם ולהיות חלק אינטגרלי, פעיל, מהדת היהודית?מדוע זה "לא עובד" ביחד מבחינת הרבנים?ואף יותר מכך: מי בעצם קובע - או ליתר דיוק, חושב שהוא קובע - שהומוסקסואל דתי לא יכול, הלכה למעשה, לשמור על זהותו כהומוסקסואל ובה-בעת לשמור על אמונתו הדתית?ובכן, התשובה היא כי רב כזה או אחר, או מנהיג דתי כזה או אחר, יכולים להחליט זאת, אך בסופו של דבר ישנו ציבור שלם של מאמינים יהודים דתיים שיכולים - וליתר דיוק, צריכים, ואף, לדידי, מחוייבים - להחליט לבדם - בינם לבין עצמם - אם זה "בסדר" או "לא בסדר", אם זה "נכון" או "לא נכון", וחובה עליהם להתייחס הן בשאלתם, הן בתשובתם, להיבט של העת הזו בה אנו חיים, המאה ה-21.להלן: האם כאשר נכתבה התורה - אם תרצו, הברית הישנה - היה קיים מחשב בעולם? האם המצאה כאינטרנט - על כל מה שהאינטרנט מסמל ועל כל השינויים המודרניים הדרמטיים שהוא יצר בעולם ובאנשים החיים בעולם בעת הזו - הייתה קיימת?האם היו קיימות אז רשתות חברתיות?האם אנשים בימי קדם, בעת שהתורה נכתבה, תיקשרו זה עם זה, התכתבו זה עם זה, באמצעות טלפון נייד אשר גודלו כגודל כף יד ואשר בשניות אחדות, בלחיצת כפתור - או מקש - יכול לחבר בין שני אנשים - ואף יותר משניים - המצויים בקצוות מרוחקים של העולם?התשובה לכך היא לא. בוודאי שלא.ובכן, העולם השתנה - וזאת עובדה.ואם כך הוא, אזי מדוע שהפסוקים בתורה המיוחסים להומוסקסואלים והמתנגדים נחרצות להם מעצם קיומם רק בשל היותם הומוסקסואלים אשר, כאמור, נולדו כאלה, ואף הקוראים לפגוע בהם פיזית - עד כדי להמיתם, כדוגמת הפסוקים "וסקלתם באבנים ומתו." (דברים, פרק י"ז, פסוק ה'), "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה - תועבה עשו שניהם. מות יומתו, דמיהם בם." (ויקרא, פרק כ', פסוק י"ג), לא יקבלו התייחסות הרלבנטית לזמן שבו הם נכתבו - זמן אשר הוא שונה לחלוטין, רחוק כמרחק שנות אור במהותו, מהזמן שלנו כעת, המאה ה-21?והאם עובדה זו, של הזמן שבו נכתב בתורה היהודית הפסוק "וסקלתם באבנים ומתו" המתייחס להומוסקסואלים ולפעילות הומוסקסואלית בעת ההיא, הרחוקה כל כך, כאמור - אם תרצו, "העת העתיקה", "הקדומה", היא-היא העובדה שיכולה לשנות את תפישתם של הרבנים קובעי הדעת ומובילי הדרך ביהדות - הן הישראלית, הן העולמית - ולהוליד בהם הבנה-תובנה "חדשה", אם תרצו, "מודרנית", "אקטואלית", הרלבנטית במהותה ובתפישותיה לעת הזו שלנו, למאה ה-21, כי הדברים השתנו כולם: המחשב, האינטרנט, הרשתות החברתיות, "הרסו" את התפישות המיושנות, ובמידה רבה, "כתשו" אותן עד דק, הפכו אותן לאפר ועפר, פיזרו אותן כאבק ברוח, והן כעת לא רלבנטיות - בהקשר של הזמן הנוכחי בו אנו חיים.אני מאמין שאם אכן הרבנים וקובעי דעת הקהל באוכלוסיות הדתיות והחרדיות - הן בישראל, הן בעולם - יבינו זאת, יכילו זאת, ויקבלו זאת כעובדה, הדברים ישתנו - גם אם לא באופן מלא ובמאת האחוזים, אזי לכל הפחות מעט, ואז החברות הללו - הן הדתית, הן החרדית - יקבלו את בניהם ההומוסקסואלים כחלק אינטגרלי ואף חשוב ביותר, משמעותי ו"מוסיף" מהחברה הדתית ומהחברה החרדית - ולא יראו בהם עוד כמעין סרח עודף, לא רצוי, "נטע זר", אשר צריך להענישו ולנדותו מחברתם, כי אם ההיפך הגמור מכך - בני אדם ראויים, שווים בין שווים, אשר ראוי לאמץ אותם אל חיקם ולאהוב אותם בדיוק כפי שהם - הומוסקסואלים יראי השם, אוהבי הקדוש ברוך הוא בכל לבבם ובכל מאודם, אשר פשוט נולדו כפי שהם: הומוסקסואלים.