הספרות העברית כספרות אירופית

שמונת המאמרים בקובץ זה בוחנים היבטים שונים של זיקת הספרות העברית המודרנית לספרויות האירופיות העיקריות. המאמר הפותח מציע מודל להבנת הזיקה הדו-צדדית של היוצרים העברים לספרות האירופית מצד אחד ולמסורות הספרותיות של הספרות העברית מצד שני ומתפלמס הן עם הגישות המייחסות ייחוד מוחלט לספרות העברית והן עם אלה המכחישות כל צביון ייחודי של ספרות זו. מאמרים אחרים בוחנים את נוכחות הרומנטיקה האירופית, נוכחות ניטשה וההגות הנרודניקית הרוסית בספרות העברית. במרכז הקובץ מאמר מונוגרפי ארוך על יצירתו של מ. י. ברדיצ'בסקי. המאמר מזהה ביצירתו של אבי המודרניזם בספרות העברית 'אחדות מפוצלת הנתונה בהשתנות מתמדת'. הפיצול הוא בין הדחף למרד ולשינוי ערכים לבין הדחף להצבת מצבת זיכרון לתרבות היהודית המסורתית החולפת לדעתו של מי"ב מן העולם. במחצית הראשונה של חייו היצירתיים שולט ביצירתו הדחף הראשון ואילו לאחר 1905, משנואש הסופר וההוגה מאפשרות 'התחייה' הלאומית שולטת ביצירתו הדו-לשונית תשוקת ההנצחה. ב' נהפך ממורד למנציח של אותה תרבות שכנגדה התמרד. הרבה נכתב על יצירתו של מי"ב בסיפורת ובהגות של תקופת המאבק ל'שינוי ערכים' אבל חיבור זה קושר למרכז יצירתו גם את מחקרו העיקרי בביקורת המקרא, את חיבור הדוקטורט שלו ואת הגותו ביומן-המחבר (הגרמני) שלו לאחר שנואש מאפשרות התחייה הלאומית. זהו ספרו השמיני של מנחם ברינקר, חתן פרס ישראל לחקר הספרות (2004) וספרו השני המוקדש למחקרים בספרות העברית. ספרו הראשון היה חיבור מונוגרפי על יצירת-ברנר, ואילו בספר זה בצד חיבור מונוגרפי על יצירת מ. י. ברדיצ'בסקי באים שמונה חיבורים קצרים יותר שכולם מתייחסים לזיקות שבין הספרות העברית לספרויות אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים.