תלישות והתחדשות : הסיפורת העברית בראשית המאה ה- 20 בגולה ובארץ ישראל

ספר זה דן בשתי קבוצות של סופרים עבריים נבחרים, שהחלו את כתיבתם בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. בקבוצה הראשונה, סופרים שחיו כל ימיהם בגולה, או הגיעו לארץ-ישראל בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, וכתיבתם מבטאת את הלך-הרוח של התקופה והשינויים שחלו בחיי העם ובספרותו בראשית המאה, בגולה. בקבוצת סופרים זו: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ג.שופמן, י.ד. ברקוביץ. פרקי הספר הראשונים יבליטו את המשותף לכולם: דמות הגיבור "התלוש", ואת הדרך המיוחדת, שבה עיצב כל אחד מן הסופרים דמות זו ביצירתו. בקבוצה השנייה, סופרים שעלו לארץ בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, שנות העלייה השנייה. במרכז יצירתם שלאחר העלייה עומדת השאלה: כיצד לבטא בספרות את המציאות החדשה והמתחדשת בארץ-ישראל, שהם חלק ‏ממנה, בשעה ש"סימני-התחייה" עדיין אינם נראים בה בבירור. בקבוצת סופרים זו: שמחה בן-ציון, שלמה צמח, מאיר וילקנסקי, יוסף חיים ברנר, דבורה בארון וש"י עגנון. שישה סופרים אלה הגיעו לחמישה פתרונות שונים בעיצוב המציאות הארץ-ישראלית ביצירתם. התלבטותם, ספקותיהם ודרכיהם השונות יוצגו בחלקו השני של הספר.  ‏בשני פרקי המבוא מתואר הרקע הכללי המשותף לכל הסופרים והאווירה התרבותית והחברתית שבתוכה פעלו.