קללתו של ארוס

עולמו של אוריאל בורנשטיין (בּוּרי), יועץ חינוכי בבית הספר עלומים, מתערער כשאהובתו נירה נוטשת אותו. כאוב ומטולטל מנסה בּורי למצוא נחמה ומפלט בכתיבת יומן המתעד את מסלוליה הנפתלים והאבסורדיים של אהבתו הנכזבת, כשבתווך נשזרות מערכות יחסים נוספות בחייו. כמניפה עשויה ביד אמן נפרשות ונפרטות דמויות מגוונות, שכל אחת מהן פועלת בתוך עולם פנימי עשיר משלה ומשתלבת בחייו של בּורי המיוסר כמעשה מרכבה של תיעוד וזיכרון, געגוע וחרטה, כאב והומור. ארוֹס, אל האהבה והתשוקה, בנה של אפרודיטה,  הוא סמל לכוח היצירה הקדום, המניע הראשוני לבריאה. הו, ארוֹס, אוהב אכזר, הערמומי, היפה והמייסר באלים. מרעיד את הלבבות, חודר אל הנשמה ומסעירה, מבעירה באש איומה שתכליתה ייסורים וכאב. (אופיאנוס, המאה השנייה לספירה)