עכביש הערב

מותחן מבריק, שבו עבר והווה מתערבבים, והתוצאות מקפיאות דם.קונטיקט, 1879 . פרנסס בארנט, נערה מאושרת ושאפתנית, היא כעת אם טרייה ומבולבלת אחרי לידה קשה. היא נמשכת לסיקור משפט רצח של צעירה מקומית, אך ההתעניינות התמימה הופכת מהר מאוד לקיבעון. פרנסס מתמקדת באובססיביות בפרטי הרצח המחריד, בדרמה המתחוללת בבית המשפט ובחומר העומד במוקד הפרשה — רעל.קונטיקט, בהווה: לאבּי ברנקי יש בעל תומך, בית היסטורי יפהפה וחופשת לידה של שנה - כל מה שהיא צריכה כדי לטפל בבתה התינוקת, לוסי, אבל משום-מה זה קשה לה. לילה אחד היא מתעוררת ושומעת לחישה מסתורית דרך המוניטור של התינוקת. בעלה לא שומע דבר, ואיש לא נמצא בחדר התינוקת, אבל בבוקר יש על פניה של לוסי חבורה מוזרה. אבּי מחפשת הסבר, ונתקלת ביומנה של פרנסס - מסמך המעורר את הפחדים האפלים ביותר שלה. כשהיא קוראת על הסערה הפנימית של פרנסס, מוטרדת אבּי מכך שיש להן כל כך הרבה מן המשותף, ובדומה לפרנסס, גם אבּי מפתחת אובססיה: היא לא יכולה להפסיק לחשוב על היומן. חייה מתחילים להתמזג עם חייה של פרנסס.“מה היה צליל החבטה ששמעתי בלילה, כשהרמתי את לוסי מהמיטה? חבטה קשה בראש. תינוקת שעברה טלטלה. אסור לתת לה לישון אחרי שקיבלה מכה בראש. ראיתי את זה שוב ושוב בפורומים של אמהות באינטרנט. לבי שקע והתחלתי לעלות במדרגות. איך שכחתי את זה? את שתי המדרגות האחרונות עליתי בבת-אחת, זינקתי לעבר חדרה של לוסי, זרועי כבר מושטת לעבר הדלת...”* * *“ארסנו נעה במיומנות בין שלוש נקודות מבט במזיגה המפחידה והמרהיבה הזאת של דיווח אמיתי על פשע מן העבר עם סיפור רוחות מודרני... הכישרון שלה לתת לקוראים לחוש את ייסוריהן של הדמויות מבפנים, תוך הצגת המוזרות הבלתי רציונלית שלהן מבחוץ, מייצר אימה בלתי פוסקת” — פאבלישרז וויקלי