בית האהבה על הגבעה

רומן הפותח בפנינו שער לתוך עולם זר, מאגי, של "בית האהבה על הגבעה", בראשו עומדות, זה דורות רבים, נשים מרפאות, פותרות חלומות, מכשפות ומעלות באוב.  על הבית מוטלת קללה, או שמועה, שהגבר הנכנס אליו יעשה זאת מתוך כישוף וימות בייסורים, לאחר שיוליד בת שתמשיך את השושלת. אוב, שיועדה לרשת את מקום אמה נעמי, נמלטה מהבית וממה שאמור להיות גורלה.  אנו פוגשים אותה כשהיא מתעוררת מחלום סתום ומבינה שעליה לשוב אל אמה ולבית ילדותה. היא יוצאת לדרך בבהילות, מלווה בבתה הקטנה זוהרה ובמרגלית, חברת ילדות שותקת.  במסעה הלילי אוב חוזה חיזיון המשחזר, בפניה ובפנינו, רגע מייסר.  משם מסופר סיפור חייה מיום לידתה ועד ליום שבו נמלטה מהבית. נוכחים בו: האם נעמי – אישה עזה פורצת גבולות. האב חנן – היוצא וחוזר מהבית מבלי שאיש יֵדע מתי ואם ישוב. הדודה עדולה – עקרה דואגת המייחלת לבן. האחיות התאומות, דבורה וטליה – הרואות באוב ילדה מסוכנת ומכוערת. ארם – ילד המשוכנע שאמו אמרה עליו לפני מותה: "ילד זה יועד לאהבה". הטבחית יטבה – זו שירקות ופירות מספרים לה את שהם רוצים להיות. המשרתת ישכה – החוששת להבין את המתרחש והלא-מתרחש בבית. גם לבית האהבה עצמו יש מה לספר על אלו שחיו בקרבו, עזבו אותו וחזרו אליו כדי לפגוש את פניהם הישנות, את מי שהיו בעבר. "הכול קשור זה בזה. תיגעי פה תפגעי שם", מלמדת האם את אוב על חיים שבהם פועלים כוחות סמויים מן העין. "התנגדי לאלים כשהם אינם רואים", היא מזהירה ומוסיפה: "גם לנשמה יש חילופי עונות".