עמק ענקי התבלין

זהו סיפורה של זוהרה, נערה ברובע היהודי בעיר בתי החול בתימן. הרובע שוכן בעיר הרדומה, בעמק ענקי התבלין. בעיר החיים מתנהלים על גגות צופני סוד, ובבתים הנשענים זה כנגד זה כמחפשים נחמה. היא גדלה לעולם בו כשפים ולחשים הם עניין שבשגרה, ואמונות תפלות הן האמת לאמיתה. עולם בו שליטים מוסלמים מאוהבים ומאוכזבים, שבורי לב, ומלאי יגון, רודים בכולם להנאתם הצרופה. עיר בה מארגי החיים של כולם נשזרים זה בזה, סודות איומים מפוררים משפחות, וקשרי דם נחתמים בבלי דעת. זו אותה העיר המבעבעת מחום הקיץ, מחום החורף, ומגשמים הממוססים את בתי החול.  זה הוא סיפורה של זוהרה, עם אותו עור לבנוני וקורן שלה, ובמיוחד לעת ערב, אז היא  דומה לירח בבוהק גופה, זוהרה שמשך שנים ארוכות משאלתה היחידה היא להיות הכי כהה שאפשר, כמו העבדו, העבדים, שחורה כזפת, כפחם, כגללי הצאן אותם אספה בגנבה להסקה.  וזהו גם סיפורה של רחל בת סאלם, סבתא של זוהרה, שהיא התגלמות הרשע עלי אדמות, ועליה אמרו הנשים שהיא כל כך מרושעת שאם יבוא עקרב ויעקוץ את גופה  ימות המסכן תוך שעה מהרעל.  וזהו סיפורה של נצרה המיילדת, שהשכנות אמרו עליה שהיא כל כך ממולחת ומפולפלת עד שאת כל מאכליה היא בישלה בלי תבלינים בכלל. וגם סיפורו של מוסי המשובש, המנבא ומחשב את קץ העולם תחת שטיח כבד... וזה הוא בעיקר סיפורן של הנשים ברובע היהודי, של הגברים מהרובע היהודי, המוסלמי והתורכי, ושל חלקת הנחשים, אשר למרות כל המריבות והאיבה, שם נאספו כולם בהגיע תורם.