מערך המילואים לאן?

מערך המילואים בצה"ל נמצא בעיצומו של תהליך עיצוב מחדש במהלך העשור האחרון. תהליך זה מושפע מהשינויים בסביבה האסטרטגית, במאפייני הלחימה ומתמורות מרחיקות לכת בחברה הישראלית. מזכר זה מציג עשרים מאמרים המהווים תוצר לסדנה משותפת בין המכון למחקרי ביטחון לאומי, המרכז למדעי ההתנהגות בצה"ל ומפקדת קצין מילואים ראשי על אודות מערך המילואים. המאמרים עוסקים בהיבטים שונים הקשורים לבנייתו, לניהולו ולהפעלתו של מערך המילואים וקשריו ההדדיים עם החברה הישראלית.  המסרים העיקריים של המזכר, המהווה צוהר למערך המילואים בהיבטים אסטרטגיים, צבאיים וחברתיים. הינם: א. קיום מערך המילואים, בעיצובו הנוכחי, הינו נכון מבצעית וערכית, וזאת גם עקב היותו מרכיב יסוד בתפיסת צה"ל כצבא העם. ב. גם במציאות של עימותים מוגבלים נזקק צה"ל לכוח אדם רב יותר מכפי שמעמידים לרשותו השירות הסדיר וצבא הקבע. לכן מערך מילואים גדול בצה"ל הוא הכרחי עתה ויהיה הכרחי גם בעתיד הנראה לעין. ג. היקפו ורכיביו של מערך המילואים הם נושאים המחייבים בחינה עיתית של צה"ל, בפיקוח צמוד של הדרג המדיני. ד. מדינת ישראל וצה"ל צריכים להיות רגישים לצורכיהם ולתחושותיהם של משרתי המילואים. יש לראות בהם קבוצה נבחרת ולהמשיך להוקירם הן ברמה הסמלית הן ברמה החומרית, גם אם מחיר ההטבות הניתנות להם יגדל במשך הזמן. מערך המילואים בצה"ל הוא יצירה ישראלית ייחודית, פעילה ומשתנה, המכילה בתוכה רבדים מורכבים של הגיונות ושל סתירות, היוצרים סדרה של דילמות יסוד קבועות ומשתנות. אלה מחייבות חשיבה מתמדת בנוגע לאופן הבנייה וההפעלה המיטביים של הכוח על פי ייעודיו. רוב מניינו וכוחו של צה"ל — כ־ 70% ממשרתיו — מבוסס על אנשי מילואים המשרתים בחלקם ביחידות מילואים ובחלקם במסגרת יחידות סדירות ובמפקדות של הצבא. השינויים הדרמטיים בסביבה האסטרטגית האזורית, בחברה הישראלית ובתפיסת ההפעלה הצבאית מחייבים התאמות, לעיתים מאתגרות, של מערך המילואים לתהליכי השינוי שבסביבתו. נשאלת אפוא השאלה מהן ההתאמות הנדרשות. זוהי השאלה המרכזית שנידונה בקובץ המאמרים הזה. בנסיבות הנוכחיות מקובל להניח כי גם כיום אין לצה"ל אפשרות לממש בהצלחה הנדרשת את משימותיו, בוודאי בעת חירום ובמלחמות מהסוג ה"קלאסי", ללא כוחות המילואים וללא שילובם במערכיו השונים. ואכן בכל המלחמות ובמרבית המבצעים הצבאיים הגדולים עד עתה השתתפו חיילי המילואים ותרמו תרומה חשובה לצבא. עולה מכך מסקנה עיקרית ברורה: עצם קיום המערך, בתוספת לכוח הסדיר, הוא חיוני ואף הכרחי, וכל השאלות האחרות קשורות בעיקר לאופן בנייתו ותפעולו של המערך הזה בצורה הטובה ביותר. מעבר לכך, ביסוד הדיון במערך המילואים ניצבות גם סוגיות תפיסתיות, מושגיות וערכיות המשפיעות בהכרח על ההחלטות העקרוניות המעצבות את הפעלת המערך. ביניהן ניצבת הסוגיה הערכית הקשורה להיותו של צה"ל, על פי ניסוחו של הרמטכ"ל, "צבא עם ממלכתי". גם אם קיים ויכוח על תקפותו של המושג הזה במבחן המציאות, ברור שמבחינת צה"ל הקביעה הזאת היא אחד מעקרונותיו המרכזיים של בניין הכוח הצבאי בישראל — עיקרון המאפשר לו לשמור על מעמדו הייחודי והבכיר, על ההשקעות הכבדות בו. בשנים האחרונות מתחוללים שינויים מרחיקי לכת באופן שבו תופס הציבור את מעמדו החברתי של מערך המילואים. אם בעבר שלט בשיח הציבורי האתוס המשתף, שהציב את ביטחון המדינה בראש סדר העדיפויות הלאומי והעניק למשרתי המילואים הכרה והוקרה רחבה על היותם אחת מאבני היסוד של צבא העם, הרי שבעשורים האחרונים התפתחו בארץ מגמות חברתיות וכלכליות שהעניקו עדיפות לטובת הפרט ובמיוחד לרווחתו הכלכלית. במילים אחרות: האינטרס האישי הפך לכוח המניע המרכזי במקום האינטרס הציבורי. התמורות האלה משפיעות באופן ישיר גם על ניהולו של מערך המילואים וגם על התפיסה העצמית של המשרתים.