כי נפלתי קמתי

חוויית הדחייה מהווה חלק מפסיפס החיים. היא אורבת לפתחנו בכל תחום בין־אישי שבו אנו שואפים להצליח. למשל, בשעה שאנו מנסים למצוא חן בעיני אדם או "קהל יעד" מסוים, או כשאנו חותרים לתפקיד שאליו אנו לוטשים עיניים. למרות היותה חלק מהסיכון המשוקלל של כל מי שמעז לפרוץ קדימה, הדחייה תמיד תופסת אותנו לא מוכנים. דפוסי ההתמודדות עימה משתנים מאדם לאדם. לעיתים, הדחוי מצליח להמשיך בדרכו, אך לעיתים אירוע הדחייה מותיר בקרב הנדחה משקעים, ולו בתת־מודע, שהשפעתם תחרוץ את עתידו.בספרו כי נפלתי קמתי, גד אלדד מבקש לפתוח צוהר שיאיר לראשונה דווקא את עולמם של אלו שנדחקו לקרן זווית בסיפורי המקרא. בדרך כלל, אלו מתרכזים בדמויות המובילות שהניעו את גלגלי ההיסטוריה, ובהתמודדויות שנקרו בדרכם, ואגב כך מדלגים ביעף על עולם שלם, רווי רגשות ומתחים, תקוות ואכזבות, שטרם ניתנה לו החשיבות הראויה – עולמם של הדחויים במקרא, אלו שנותרו מאחור. בספר זה אלדד מבקש לתת ביטוי לתהליכים הנפשיים השלובים בדחייה, לאור הפרשנות המסורתית והמודרנית ותוך מבט קשוב לרמזים שמפזר לנו המקרא, בתקווה שיסייעו בידינו להכיל אותם באופן הנכון, ומתוך כך להיבנות מאירועים אלו, כך שבעתיד נדע להעז ואף להצליח., מלמד מקרא והלכה בבית המדרש לרבנים ברומא, וחבר בית הדין הרבני באיטליה ובגרמניה. פרסם מגוון מאמרים בתחומי המקרא, ההלכה והמחשבה היהודית. זהו ספרו השני בתחום המקרא הרואה אור.