אלף לילה ויום : פרהוד וציונות בבגדד

 ימים ספורים לפני האירוע, יום הפרהוּד, סומנו בתי היהודים באדום בטביעת כף יד על שעריהם. בבית ניכרה פעילות לא שגרתית מלווה בשיחות רבות של אבא עם אימא ביחידות. לאחר כמה ימים הובאה הביתה כל תכולת החנות והמחסן של אבא ומילאה עד התקרה את חדר האורחים הגדול בקומה הראשונה.  בערב יום השבועות לקחו אותי לבית מכרים, וחזרנו במונית שירות. באמצע הדרך התקהל המון זועם ונלהב וחסם את הרחוב למעבר מכוניות. המונית שלפנינו נעצרה בידי אספסוף שוצף. רוב האנשים קראו קריאות זעם נגד הבריטים והיהודים ונשאו פגיונות, גרזנים וסכיני מטבח. כמה מפגינים עלו על המונית שלפנינו, הורידו בכוח את הנוסעים היהודים ושחטו אותם לנגד עינינו. כך מתחיל סיפורו של אדי מור על ילדותו בבגדד. הוא מספר על חייו, על משפחתו ועל הציונות ואהבת ישראל. הוא גדל במשפחה מרובת ילדים בימים של פרעות ושנאה כלפי היהודים. תלאות רבות עברה המשפחה עד שקיבלה את ההיתר המיוחל לעלות לישראל לאחר קום המדינה. למרות הסביבה העוינת והסבל הרב שעברה המשפחה, תמיד ידעה אחווה, ליכוד ויד מכוונת של הורים אוהבים. סיפורו האישי של אדי מור הוא גם סיפורה של יהדות עירק, סיפור של ציונות ואהבת ישראל, פרק הרואי בתולדות היישוב ומדינת ישראל.