ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן

סיפורי הברון מינְכְהַאוּזֶן הם סמל לשקר ולבְדיָה. אבל מינכהאוזן - שאמנם כונה "ברון השקרים", אך שמו בעולם היה קַרל הִייֶרוֹנימוּס פרידריך, פְרַייהֶר פון מינכהאוזן - באמת התהלך על פני האדמה בשנים 1797-1720. לאחר שטעם את טעמם המתוק של חיי ההרפתקאות כקצין פרשים נודד, השתקע בנחלת אבותיו הקטנה בעיירה גרמנית משמימה. משועמם עד מוות, הוא החל לשעשע את רעיו בסיפורי הרפתקאות. גוזמאותיו נודעו לצחוק בחבל נעוריו, אבל בשביל להעניק להן חיי נצח היה דרוש שקרן ממש טוב. הבדאי הזה היה רוּדוֹלְף אֶריך רַאסְפֶּה (1794-1737), איש אשכולות גרמני - מדען, בלשן, פרקליט, ספרן, מומחה לאמנות, סופר, מתרגם, מה לא - אבל גם גנדרן, פזרן, נוכל וגנב. הוא ברח לאנגליה, ושם קדח במוחו הרעיון להעלות על הכתב את סיפורי מינכהאוזן. הוא ידע שמאז מסעי גוליבר, האנגלים להוטים אחרי סיפורי מסע היתוליים. הוא תירגם ועיבד את הסיפורים, תרם עוד מעשיות כדמיונו המופלג, והעניק למינכהאוזן את התואר האנגלי ברון. - כשמם המקורי (הארוך!), ובעילום שם המחבר (ששמח לקבל תשלום ולהמשיך בעלילת חייו רבת התפניות) – הופיעו באוקספורד ב-1785. מאז, הספר זכה לגירסאות רבות, ועל גרעינו המקורי נוספו שקרים מסמרי שיער, שבינם למינכהאוזן - שקרן או לא שקרן - לא היה דבר. במאה ה-19 הברון נהפך לאגדה. כולם ידעו שמדובר בשקרים, אבל שקרים שתיארו את האמת באור הראוי לה. במאה ה-20 הוא היה למיתוס - התגלמות האדם המתייצב בקור-רוח מול כל הגזמה פרועה. היו גם עיבודים קולנועיים, וגם - וזו באמת לא בדיה - תסמונת נפשית נקראת על שמו! לראשונה מוגש עתה לקורא העברי תרגום מלא של הספר האנגלי המקורי, על שלל עלילותיו המשעשעות והמפליאות. התרגום מלוּוה באיורים מרניני לב של דוד פולונסקי, ובסופו אחרית דבר מאת המתרגם העברי, המגולל את הסיפור ההרפתקני של הספר ומחברו.