עור שחור, מסכות לבנות

בשנת 1952 פרסם , פסיכיאטר ופסיכואנליטיקן צרפתי צעיר, את ספרו הראשון והכה בתדהמה את החברה הצרפתית. לראשונה בעולם המערבי העלה אינטלקטואל שחור את שאלת הגזענות הלבנה ודיכוי האדם השחור במלוא חריפותה, ואילץ את החברה הלבנה להתבונן באדם השחור ולהכיר בפשעיה ההיסטוריים נגדו.באמצעות שילוב חסר תקדים בין הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, ההיסטוריה של הקולוניאליזם, ובעיקר חקר הלשון ההגמונית, הטיח פנון בקוראים המערביים טקסט מהפכני ששינה את יסודות החשיבה המערביים ביחס לאדם השחור. פנון היה הראשון שקבע כי הלשון היא כלי הדיכוי העיקרי של האדם הלבן, ושבשפה הלבנה טבועה ההכרה כי "האחר" השחור הוא "נחות ומרושע". הספר, שכתוב כמניפסט, מהווה שילוב מופלא בין אינטלקט חריף לרגשות עזים ועמוקים, ובין זעם מתפרץ לניתוח מדעי.הוא ללא ספק אחד הטקסטים המכוננים והמשפיעים של המאה העשרים, שהפך לנקודת ציון לכל אינטלקטואל המבקש להבין את מקורם של הקונפליקטים המעסיקים אותנו עד היום: גזענות, דיכוי, כיבוש ושחרור לאומי ותרבותי. יצירתו של פנון עיצבה דורות של הוגי דעות נחשבים. אולם מעבר להשפעה האינטלקטואלית, פנון נודע כ"פילוסוף של האלימות" וראה בה חלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור, וכך הפכו ספריו למדריכים מעשיים להתקוממות נגד דיכוי וניצול בכל רחבי העולם. (1961-1925) שירת כרופא צבאי באלג'יריה בזמן המרד נגד הכיבוש הצרפתי, שם טיפל בקורבנות משני צדי המתרס. אף על פי שהיה אזרח צרפת הצטרף כרופא לחזית לשחרור אלג'יריה.