המעבר

שרית שני, ישראלית שגדלה בקיבוץ בארץ והיגרה לארה"ב עקב נישואיה לאמריקאי, עתה עשרות שנים לאחר הגירושין ואובדן חסות על בנה עקב כך, חיה לבדה בעיר מדברית בארה"ב. היא איבדה הרבה ועד כה גרה בשכירות, אך בתחילת הסיפור עמדה לרכוש בפעם הראשונה בחייה בית משלה. בגין רשלנות של הבנק המלווה היא מאבדת את העסקה ובדיוק בזמן בו שוק הדיור הופך הדוק וההיצע מעבר ליכולתה. בלית ברירה היא רוכשת בית נייד בפארק מוגן של בתים ניידים לבני חמישים וחמש ומעלה. היא עוברת לבית זה בחששות רבות ולב כבד. מתחילת עצם יום המעבר והמעבר עצמו הקשה ביותר, פוגעות בה תקלות ושואות בלי סוף תולדות בית זה: בעלת הבית הייתה להוטה למכור ולא גילתה לה פגמים יסודיים של הבית, וכן רכישת הקניין עליו. שרית חשה שקנתה חתול בשק. היא אומללה ורוצה בפזיזותה מיד לעבור חזרה לדירתה הקודמת השכורה. אלא שבני משפחתה בארץ מייעצים לה לא לנקוט בפזיזות, לשפר תנאיה בכל מחיר, ולהסתגל. ואכן הסיפור מתאר בפרטי פרטים כיצד אט אט עם כל התנגדותה היא מסתגלת ומוצאת את הטוב, אף אם זה קורה בעליות וירידות רבות. בכמה מן המצבים הכאובים יותר היא מהרהרת ברצינות לסיים את חייה. מסתבר במהרה שאובדן "בית החלומות" שעמדה לרכוש היה רק הקש האחרון בשרשרות של אובדנים וטרגדיות שנמשכה עשרות בשנים, והאחרון שלפני המעבר הוא אובדן אהבה עם בן זוג שנמשכה תוך הרבה משברים ופרידות כתריסר שנים. שרית מחפשת אהבה חדשה באתרי הכרויות, אולם מצבה הנורא עקב המעבר שכמעט הורס אותה, גורם רק לדחיות מטעם "מועמדים" שממילא ודאי לא מתאימים. אלא ששרית ניחנה באופי מורכב אף סבוך, עם הרבה שכבות לעומק, מלא סתירות והפכים: כך הפסימיות והאופטימיות, כאב וסבל רב לעומת תאוות חיים, הירהורי חידלון כנגד כח מאבק ותושייה אדירים משמשים בעירבוביה, על כן שוב ושוב מגיעה למסקנה שמה שלא יהיה טוב האור מן החושך, והתאבדות בשום פנים  לא תהיה שיפור, אפילו על פני אסון אחרון זה שפקדהּ. והיא ממשיכה.בין תיאורי פרטי הפרטים של ההסתגלות מבצבצים זיכרונות וחרטות מן העבר המרמזים על שגיאות הרות גורל שעשתה בצעירותה, דווקא על שום הבטחת יתר של עתיד זוהר בשל יפי מראה וכישרונותיה, והיא משלמת על שגיאות אלו מחיר כבר עד יום זה.כל זה מתואר בהרבה הומור שחור. למרות הסתגלותה ההדרגתית ואף מהרבה בחינות שיפור חייה, היא מעולם לא מוותרת על חלום מציאת "בית אמיתי" עם חלקה משלה, לא נייד עם הנהלת פארק שתלטנית ובלי חלקה משלה, אלא זה הופך יותר ויותר לחלום בעלמא איך ששוק הדיור מתהדק. כתוצאת המעבר הקשה הזה והסתגלותה כנגד כל סיכוי, ומציאת הטוב, שרית מגיעה להתרוממות נפש ותובנות עמוקות ביחס לאנושות והחיים, שמסתכמות בהרבה ציטטות שהיא תולה על קירותיה, מטעם ידועי שם או אנונימיות, ואף רבות משל עצמה, ולא מעט מהן מובאות בסוף הרומן. בסופו של דבר זה לא "הֶפי אֶנד" בדיוק, אלא היא מגלה שהחיים הם באין מנוס תערובת מסתורית של טוב ורע, כשלדעתה האחרון עולה על הראשון, ברם בתערובת הכרחית זו היא מוצאת "יפעה גדולה".