ג'וליוס וינסום

ג'וליוס וינסום, המספר בעל השם החידתי, גר זה שנים בבקתה שכוחת אל, בבדידות גמורה, ביער שרוחש בעלי חיים וטבע מתפרץ ואפוף חרישיות כמעט דתית, במדינת מיין שבצפון ארצות הברית. אורחים לו לחברה רק 3,282 ספרים, ירושה מאביו, כלבו האהוב הוֹבְּס (הקרוי כך על שמו של הפילוסוף הנודע), וזיכרונות עמומים מסיפור אהבה שהיה לו עם קלייר, אישה תושבת האזור, שהגיחה לעולמו משום מקום וגם עזבה אותו פתאום. יום אחד, בעיצומו של החורף, הוא מוצא את הכלב שלו מת, ירוי מטווח אפס ברובה של צייד אלמוני. שיווי המשקל הנפשי השברירי שלו מתערער. בשלווה שגרתית, כמעט בעדינות, ג'וליוס וינסום יוצא למסע נקם חסר הבחנה וחסר פנים, חמוש ברובה צלפים עתיק אך מדויק להחריד ממלחמת העולם הראשונה, ירושה מסבו, ומצויד בציטטות מכתבי שקספיר באנגלית אליזבתנית.  במשפטים צלולים וחסכוניים, שנשמעים כהדהוד לצליליו של חורף בראשיתי, "החורף של ג'וליוס וינסום" מוליך את קוראיו בשיטוט מהפנט אל תוך תודעתה של דמות מקוטבת, חמקמקה, טורדת מנוחה אך גם מצודדת לב, נגישה, עגולה. לכאורה אנו יודעים הרבה על ג'וליוס וינסום - את גילו, ההיסטוריה שלו, על אביו וסבו וילדותו, על טעמו בספרים, מחשבותיו האקראיות, מעשיו בחיי היומיום, על קור רוחו הנדיר כצלף - ובכל זאת איננו יודעים עליו דבר, לא מה הוא מרגיש ולא איך הוא מרגיש, ואפילו לא אם הוא מרגיש כלל. במהלך הקריאה השאלות נערמות זו על גבי זו: מיהו ג'וליוס וינסום? האם הוא רוצח בדם קר? פסיכופת? מטורף חסר רגשות? קורבן לטראומה איומה שאינה מרפה ממנו? הלום קרב? פרנואיד שנרדף באמת ובתמים? ואולי ג'וליוס וינסום הוא כל אחד מאלה, ואינו אלא משל על אדם טוב-רע החבוי בנפשו של כל אחד מאיתנו?  רק לעתים נדירות נבנית בספרות דמות מורכבת כל כך בדרך סיפור פשוטה ומזמינה כל כך. ודווקא משום כך, הדמות המורכבת הזאת מעמידה את הקורא במבחני מוסר ובמבחני אנושיות לא פשוטים: האם עלינו לדכא את אהדתנו לג'וליוס וינסום ואולי גם להתבייש בה, משום שהוא מחסל בשלוות נפש בני אדם אחרים? ואולי קורבנותיו, כולם גברים ציידים, ראויים למותם, משום שהם, בניגוד לו, צדים והורגים להנאתם? על כל אלה - על מוסר, על התכוונות, על הנאה, על תרבות לעומת טבע - אנחנו נדרשים לחשוב בספר המדויק והייחודי הזה.