זיכרונות ותובנות

חיים אדלר, פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה של החינוך, מספר: החלטתי לכתוב על מהלך חיי, המעברים והבחירות המקצועיות והאקדמיות שנבעו מהם, מתוך רצון לשתף את משפחתי, חבריי, ידידיי ותלמידיי בחלק מן אירועי העבר ומחשבותיי שעלו בדיעבד. רק תוך כתיבת הדברים יכולתי לחזור לאימה שלוותה את בריחתנו מצ'כוסלובקיה ברכבת האחרונה שהורשתה לצאת לדרך ועוכבה על הגבול בעת כיבושה על ידי הגרמנים. מעולה חדש, מהגר, מנותק מיהדותו ושפתה, ובוודאי זר לכול מחשבה ציונית, הפכתי תוך זמן קצר למעורב נלהב בחברה ובמתרחש בארץ, החל מהנהגת תנועת הצופים ועד הקמת מכון מחקר באוניברסיטה העברית. אני מרגיש בר מזל שהתאפשר לי להיות סטודנט צעיר עם הקמת המדינה, וחוקר תהליכים ראשיתיים של התהוות מערכות חברתיות וחינוכיות בזמן אמתי עם כל היתרונות והחסרונות הטמונים בכך. ואולי חלק מההתרחשויות, בחלקן בשעתו, דחופות וסוערות, ראוי שיהיה להם תיעוד מנקודת מבטי כסוציולוג.