ברלין אלכסנדרפלאץ : סיפורו של פראנץ ביברקופף

סיפורו של פראנץ' בּיבֶּרקוֹפּף - הוא סיפורו של אסיר משוחרר בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הנשבע לחיות כאדם הגון, אך אינו מתמיד בכוונתו, נגרר לפשע בגלל כוחות חזקים ממנו, מסתבך ומתמוטט, והמכות הנוחתות עליו הופכות אותו למין איוב מודרני, מנוכר. אבל מסיפור הנפילה מתנער וקם ביברקופף חדש, אחר. היו שטענו שסיפור עולם תחתון זה, המהפכני בטכניקה שלו, הושפע מ'יוליסס', אך דֶבּלין עדיין לא קרא את ג'ויס כשהחל לכתוב את ספרו. הדדאיסטים והקולנוע היו מדריכיו. הרומן הסינֶמאי הזה נקרא כפואמת-ענק בפרוזה, ועם זאת, הוא מרתק כספר מתח. הספר הוא מונטז' מדהים, ששזורים בו דיווחי בורסה ומזג האוויר, פרסומים רשמיים, קטעי עיתונות ופירסומת, מודעות, נתונים סטטיסטיים, מסלולי רכבות, להיטי אופרטה ושירים פטריוטיים. דֶבּלין מעביר אירועים, חוויות, צבעים, רעשים, והמספר מקשר את יחידות הפסיפס לתמונה של ברלין, בבל הזונה. טכניקת המונטז' מאפשרת סימולטניות, זרימה, וחדירה לתודעה הקולטת עשרות רשמים בו-בזמן.קולו של המחבר מתחלף ללא התראה בזרמי תודעה של הגיבורים. הגרוטסקי והאירוניה היבשה מתערבבים בפאתטי, וסלנג ברלינאי ולשון פושעים מותכים יחד עם קטעים מן התנ"ך, מן הקלאסיקה ומפזמוני קברטים. עם זאת, אין זה רומן קטוע, מתפזר. אם יש תיאור מפורט ומזוויע של בית מטבחיים - הוא יתקשר ללב העניין בהמשך. אין "אקדח" המופיע בהתחלה שאינו "יורה" בפרק השיא. באופן מופלא תפס דֶבּלין היהודי, בשלהי שנות העשרים, את ניצני רוחה של גרמניה הנאצית. טכניקת המונטז' אינה באה רק לצורך הַעֲצָמָה של סיפורו של בּיבֶּרקוֹפּף, אלא גם לצורך הרחבה.זהו סיפורן של ברלין, של גרמניה, של אירופה. עולים כאן לאמנות, סדר, פטריוטיזם, אנטישמיות, מהפכות, מיליטריזם וכיו"ב - כל סוגי היחד שבתוכם מתבהם האדם, צועד וסוגר רווחים, כשהוא בעצם לבדו, אך אינו מודע לכך, בעוד התופים הולמים מאחוריו. "אדם אינו יכול להתקיים בלי רבים אחרים"- אך ה"ביחד" של בּיבֶּרקוֹפּף , האיש שקם לתחייה ושילם מחיר כבד, אינו קיים בתוך ההמון. בפועל הוא חי בבדידות מוחלטת, אבל הוא מרגיש, נפתח אל הכאב, פוקח עין, קשוב לָעולם מן הצד, חש אחווה, ובעודו משלים עם הסבל אין הוא סוגד לגורל. בין שתי האופציות (לבד בתוך ה"יחד" ויחד בתוך ה"לְבַד") בחר בּיבֶּרקוֹפּף בשנייה, ואילו בני דורו הגרמנים נתבהמו בראשונה.