שנות העונש המאושרות ; פרולטרקה

"פרוזה מופלאה. זמן קריאה: כארבע שעות. זמן זכירה, כמו בעבור המחברת: שאר החיים".כך כתב המשורר יוסף ברודסקי על כתיבתה של הסופרת השווייצרית המוערכת הכותבת באיטלקית, שספר זה מביא שתיים מיצירותיה. מספר על השנים שבילתה המספרת בפנימיות לבנות בשוויצריה. כללי משמעת מחמירים פחות או יותר, מוסכמות שבשתיקה, חביבות שמסווה בקושי את הכוחניות של החברה הבורגנית שבחוץ. אמת המידה לצחיחות המצמיתה של צורת החיים הזו היא האישיות שעיצבה לעצמה הנערה החדשה: פרדריק "נראתה כמו אלילה, שופעת בוז. אולי משום כך רציתי לכבוש אותה. הדבר הראשון שחשבתי היה: היא הרחיקה לכת יותר ממני." רק בסוף הרומן נדע לאן הגיעה. היא ספינה יוגוסלבית שעל סיפונה מבלה המספרת בת החמש עשרה שבועיים במסע ליוון. היא מתלווה לאביה, שהיכרותה איתו קלושה למדי, ורק הפעם הותר לו לקחת את בתו להרפתקה חינוכית. האב האהוד והפתטי רוצה שבתו תשכיל ותחכים; היא להוטה קודם כול לצבור ניסיון ב"חלק הגברי של העולם". אגב כך נחשפת תמונה רחבה יותר של הווי החיים המורבידי של משפחה מתפוררת.אבל העיקר הוא הסגנון: איבחות תיאור חדות, חסכוניות, לפעמים אכזריות, שמצטרפות ליופי ספרותי נדיר. בכיוון הזה פלר יאגי בהחלט הרחיקה לכת יותר מאחרים.