אדוורד השני

נולד בשנת 1564 - ומגיל צעיר כתב מחזות חדשניים שהדהימו את לונדון וזכו להצלחה מיידית.  מארלו היה נערץ על חבריו המשוררים - ורבים מהם, בהם ויליאם שקספיר ובן ג'ונסון, מצאו בו מקור להשראה ולחיקוי.  כבר בשנות העשרים המוקדמות שלו ראו בו את המחזאי והמשורר הבולט בדורו. לרוע המזל - מארלו נרצח בגיל 29. נכתב כשנתיים לפני מותו של מארלו - ונחשב מחזהו המושלם ביותר מבחינת המבנה הדרמתי.  מחזה זה השפיע בשעתו על מחזות אחדים של שקספיר - ובמאה העשרים נמנה ברטולט ברכט עם מעריציו וכתב לו עיבוד משלו.  זו יצירה נועזת מאוד - שהקדימה את זמנה במאות שנים. זה המחזה הראשון בתולדות התיאטרון שבין גיבוריו הראשיים מצויים "הומוסקסואלים מוצהרים" - ושאהבת גברים היא קונפליקט מרכזי בעלילתו.  הוא עוסק ביצרים הבסיסיים - הכוחניים והמיניים שמאחורי הפסאדה של המלכות.  זה גם המחזה הראשון החושף את "מנגנון החושך" - השירות החשאי הפועל מאחורי הקלעים של הפעילות הפוליטית הלגיטימית.  מצד שני - לפנינו יצירה מלאה פיוט נפלא וארוס. התרגום של המשורר מאיר ויזלטיר - חתן פרס ישראל - הוא מלאכת מחשבת שופעת חיוניות ורבת גוונים - המשחזרת בעברית את השילוב בין מבע שירי לדיבור חי - שילוב האופייני למארלו.  ויזלטיר כתב גם מסה מקיפה על מארלו ועל יצירתו וכן הערות שוליים רבות - במטרה לקרב את הקורא הישראלי לעולמו של כריסטופר מארלו.