הרנסנס האיטלקי : צמיחתה של תרבות חילונית

"האסוציאציה הראשונה שמעורר הרנסנס האיטלקי בקרב כל אדם משכיל קשורה ביצירות אומנות", קובע המחבר בפתח ספרו. ואכן, יצירותיהם האלמותיות של אומני הרנסנס האיטלקי, ובהם בוטיצ'לי, רפאלו ומיכלאנג'לו, מוכרות לרבים. אולם השינויים התרבותיים המשתקפים באותן יצירות מצויים בעיקר בחיבורים כתובים, שמטבעם אינם בולטים לעין, ולפיכך הם מוכרים למעטים בלבד. דווקא משום הפופולריות של אומנות הרנסנס, ובעיקר בשל הרושם המוטעה שהרנסנס אינו אלא פרק בהיסטוריה של האומנות, מצא המחבר לנכון להקדיש את ספרו לאותם היבטים תרבותיים שאומנות הרנסנס לא יכלה להתפתח בלעדיהם, והעומדיס בזכות עצמם כתמורות חשובות בהיסטוריה של הציוויליזציה המערבית. הספר דן, בין השאר, בעיר האיטלקית כבסיס להתפתחותה של תרבות חילונית, בסיבות לצמיחתו של הרנסנס באיטליה, במאבק בין מסורת ימי הביניים לשינוי הגלום ברנסנס, בתחיית התרבות הקלאסית, בהתפתחותה של היסטוריוגרפיה חילונית, בגישות המדעיות של התקופה ובהפצת מורשת הרנסנס ביבשת אירופה. את כל אלה ועוד מתאר המחבר מנקודת מבטו ובהסתמך על מחקרים רלוונטיים, שראו אור בעשרות השנים האחרונות.בנימין ארבל הוא פרופ' להיסטוריה של העת החדשה המוקדמת באוניברסיטת תל-אביב. פרסומיו כוללים למעלה מחמישים ספרים ומאמרים הדנים בהיבטים שונים של תקופת הרנסנס.