מכתבים - זיגמונד פרויד

‭"‬מן‭ ‬הסתם‭ ‬לא‭ ‬הבחנת‭ ‬עד‭ ‬עכשיו‭ ‬בכך‭ ‬שאתה‭ ‬מתכתב‭ ‬עם‭ ‬אמן‭ ‬השפה‭ ‬הגרמנית‭.‬ אז‭ ‬עכשיו‭ ‬אני‭ ‬מייעץ‭ ‬לך‭ ‬כחבר‭, ‬לא‭ ‬כבעל‭ ‬עניין‭,‬ לאגור‭ ‬את‭ ‬מכתביי‭,‬ לכרוך‭ ‬אותם‭ ‬ולשמור‭ ‬עליהם‭ ‬מכל‭ ‬משמר‭.‬ לעולם‭ ‬אי‭ ‬אפשר‭ ‬לדעת‭."‬  כך‭ ‬כתב‭ ‬זיגמונד‭ ‬פרויד‭ ‬בן‭ ‬ה‮–‬17‭ ‬ לחבר‭ ‬ללימודים‭.‬ והוא‭ ‬אכן‭ ‬הפך‭ ‬לאחד‭ ‬מכותבי‭ ‬המכתבים‭ ‬הפוריים‭ ‬והמרתקים‭ ‬בעידן‭ ‬המודרני‭.‬ אסופת‭ ‬מכתבי‭ ‬פרויד‭ ‬זו‭,‬ ראשונה‭ ‬מסוגה‭ ‬בעברית‭,‬ חושפת‭ ‬צדדים‭ ‬לא‭ ‬מוכרים‭ ‬באישיותו‭ ‬של‭ ‬פרויד‭ ‬וביחסיו‭ ‬עם‭ ‬70‭ ‬מכותבים‭ ‬שונים‭.‬ מופיעים‭ ‬בה‭ ‬מכתבים‭ ‬למרתה‭ ‬ארוסתו‭ ‬כשחיזר‭ ‬אחריה‭ ‬בלהט‭,‬ מכתבים‭ ‬מטלטלים‭ ‬שבהם‭ ‬הוא‭ ‬מתעד‭ ‬את‭ ‬האנליזה‭ ‬העצמית‭ ‬שבמהלכה‭ ‬גילה‭ ‬את‭ ‬תסביך‭ ‬אדיפוס‭ ‬שלו‭,‬ אגרות‭ ‬מלאות‭ ‬תשוקה‭ ‬לתלמידים‭,‬ תשובות‭ ‬מחץ‭ ‬למבקרים‭,‬ מכתבים‭ ‬נדיבים‭ ‬ומלאי‭ ‬רוך‭ ‬לצד‭ ‬מכתבים‭ ‬בוטים‭ ‬ואכזריים‭.‬ מכתביו‭ ‬מציגים‭ ‬את‭ ‬יחסו‭ ‬ליהודיותו‭,‬ את‭ ‬תגובתו‭ ‬לעליית‭ ‬הנאצים‭ ‬לשלטון‭, ‬לציונות‭,‬ לאוניברסיטה‭ ‬העברית‭,‬ את‭ ‬שגרת‭ ‬יומו‭ ‬כמטפל‭,‬ את‭ ‬מחשבותיו‭ ‬על‭ ‬טלפתיה‭,‬ על‭ ‬הפלות‭,‬ הומוסקסואליות‭,‬ אקולוגיה‭,‬ סרטן‭ ‬וכלבים‭.‬  לא‭ ‬רק‭ ‬את‭ ‬נפשו‭ ‬מיטיב‭ ‬הפסיכואנליטיקאי‭ ‬הראשון‭ ‬ללכוד‭ ‬ולהעביר‭ ‬לאגרותיו‭,‬ אלא‭ ‬גם‭ ‬את‭ ‬נפשו‭ ‬המפרפרת‭ ‬של‭ ‬הקורא‭ ‬היום‭ ‬במכתביו‭, ‬המרגיש‭ ‬כאילו‭ ‬היו‭ ‬ממוענים‭ ‬אליו‭.‬  ערן‭ ‬רולניק‭ ‬שתרגם‭,‬ האיר‭ ‬וערך‭ ‬את‭ ‬המכתבים‭,‬ מרחיב‭ ‬את‭ ‬היריעה‭ ‬בטקסטים‭ ‬פרשניים‭ ‬וחופשיים‭.‬  ערן‭ ‬רולניק‭ ‬הוא‭ ‬פסיכואנליטיקאי‭-‬מנחה‭ ‬ומדריך‭ ‬בחברה‭ ‬הפסיכואנליטית‭ ‬הישראלית‭ ‬והבינלאומית‭,‬ פסיכיאטר‭ ‬והיסטוריון‭.‬ מרצה‭ ‬באוניברסיטת‭ ‬תל–אביב‭. ‬ספרו‭ ‬עטור‭ ‬השבחים‭ '‬עושי‭ ‬הנפשות‭ - ‬עם‭ ‬פרויד‭ ‬לארץ‭ ‬ישראל 1948-1918‭'‬ (עם‭ ‬עובד ‭ (‬2007 ‬תורגם‭ ‬לכמה‭ ‬שפות‭.‬