כמו שמספרים בהוליווד

בספר עונה חוקר הקולנוע הוותיק דיוויד בורדוול לביקורות שלפיהן הקולנוע האמריקני העכשווי שונה בקיצוניות מהוליווד הקלסית. האם סרטים עמוסים פיצוצים ממוחשבים, עריכה מסחררת וקרבות אין סופיים בין גיבורי־על לחייזרים מובילים בהכרח לגיבוב דימויים חסר היגיון? האם בגלל הצורך למכור משחקי מחשב ומוצרים נלווים איבדו היוצרים את היכולת לגולל סיפורים לכידים כפי שידעו פעם, בעידן של חלף עם הרוח וקזבלנקה? בורדוול מבקר בחריפות את אותם חוקרים ואנשי תעשייה אשר מאמינים שחל שבר אדיר בסיפֵּר ובסגנון החזותי בהוליווד העכשווית. הוא מנתח עדויות של יוצרות ויוצרים, ספרי הדרכה מרכזיים בתעשייה, גורמים טכנולוגיים וכלכליים וכמובן את הסרטים עצמם, ומדגים כיצד עדיין מורשת הקולנוע הקלסי משפיעה השפעה עזה על הקולנוע העכשווי. הנורמות שהוא מוצא בהוליווד העכשווית גמישות מספיק כדי לחול על מגוון רחב של יצירות, ובכלל זה סרטים עצמאיים וסרטים מהזרם המרכזי, קומדיות רומנטיות כמו , שוברי קופות כמו וסרטים שמפגינים תמרונים סיפוריים וחזותיים מורכבים כמו יצירותיהם של האחים כהן, קוונטין טרנטינו, אוליבר סטון ומרטין סקורסזה, ממנטו שמסופר מהסוף להתחלה ו"סרטי חידה" שמטעים אותנו כמו נפלאות התבונה, החוש השישי ומועדון קרב. זוהי מסורת עשירה ואיתנה שמאפשרת חידושים אך גם מציעה עקרונות מוכחים של סיפור ושל סגנון חזותי שממשיכים לרתק צופים ברחבי העולם כבר יותר ממאה שנים.  דיוויד בורדוול הוא פרופסור אמריטוס ללימודי קולנוע באוניברסיטת ויסקונסון–מדיסון, אשר מוּכּר בזכות תרומתו לפיתוח ולקידום הגישה הקוגניטיבית והגישה הנאו־פורמליסטית בלימודי קולנוע. בורדוול נודע, לצד מחקריו התיאורטיים, גם במגוון רחב של מחקרים היסטוריים על הפואטיקה של יוצרים וסגנונות קולנועיים ובהם קרל־תאודור דרייר, אוזו יסוז'ירו, סרגיי אייזנשטיין והקולנוע של הונג קונג. הוא היה שותף בחיבור ספר שהיה למחקר המכונן על הוליווד הקלטית.