בית מלקיאס

האישה שהפכה את סיפורה המשפחתי לספרות: בליל סערה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת פוגע ברק בבית החווה של משפחת מלקיאס שבברזיל. ההורים נהרגים מפגיעת הברק, ושלושת ילדיהם ניצלים. ההורים נקברים בקרבת הבית, ושלושת היתומים הולכים כל אחד בדרכו: אנטוניו הצעיר - הילד שלא יצמח; ניקו - הבכור שיטבע בקפה; ז'וליה - ילדה במנוסה מתמדת. בעולמם של השלושה המוות והחיים דרים בכפיפה אחת. ניקו (הבכור) הוא סבה של אנדראה דל פואגו. סיפור משפחתה, בתיבול עדין של ריאליה מאגית, עומד במרכז הרומן הראשון שלה. בית החווה עצמו חרב עם השנים, אך השטח שעליו עמד נותר כפי שהוא, והוא עדיין בבעלות משפחתה של דל פואגו. בסיפור הטראגי דל פואגו משלבת את הווית הסְפָר של ברזיל, בתקופה שבה הערים הגדולות שאפו להתעדכן בתרבות ובאומנות של מרכז אירופה בעוד ערי הספר המשיכו לחיות לפי התרבות והכלכלה של המאה ה-19. המוטיב המאגי האופייני לספרות דרום אמריקאית מאפשר לדל פואגו להחיות את דמותה החידתית של הרב-סבא שלה: אישה שמקורה האתני לוט בערפל, אישה שבלטה מאוד בעורה הלבן ובעיניה הכחולות במשפחה כהת העור. בספר היא רוח האם שמתה בסופת הברקים, הרודפת את בנה הגמד. אנדראה דל פואגו ידועה מאוד בברזיל כסופרת סיפורים קצרים דחוסים ומלאי סמליות, מעין מקבילה לטינית לאליס מונרו. בית מלקיאס, רומן צלול ומכשף הפונה גם אל השכל, הוא הרומן הראשון שלה, וכמו סיפוריה הקצרים גם הוא זכה בפרסים רבים – בהם פרס סאראמאגו - ותורגם לעשרות שפות. עם זאת, זו הפעם הראשונה שיצירתה מתורגמת לעברית.