הספלין של פריז : שירים קטנים בפרוזה

אתם יודעים האנגלים להשיב בפה מלא: שיקספיר, כל אימת שהם נשאלים לגדול המשוררים בשפתם, אם פוסקים הגרמנים ללא היסוס: גתה, והאיטלקים: דנטה, הרי שהצרפתים צריכים תחילה לקמט את מצחם. הזהו הוגו? רטין? רונסאר? או שמא ויון! דומה שמבחינת ההשפעה העמוקה וארוכת הטווח על השירה העולמית, התשובה היא אחת: שורל בודלר. זכותו של רבי השירה המודרנית עומדת לו לא רק הודות ל"פרחי הרע", אלה לא פחות מזה בזכות השירים הקטנים בפרוזה, המכונסים בקובץ שלפניכם. "הספלין של פריז", יצירה שהראתה אור ב-1869, כשנתיים אחרי מותו של בודלר (1867-1821), יכולה להיחשב כצוואה שהותיר אחריו המשורר לתודעה המודרנית. אם ב"פרחי הרע" רוצץ בודלר לראשונה, בקורנס ענקים, את יסודותיה האסתטיים והמוסריים של הפסרות המערבית, ופרץ את דרכה של השירה המודרנית מן הבחינה התימטית, הרי ל"שירים קטנים בפרוזה" חבה התקופה החדשה את תשתיתה הצורנית והסגנונית. דורי מנור, יליד תל אביב (1971) הוא משורר ומתרגם שירה ונמנה עם עורכי כתב-העת הספרותי "אב". עסק בעריכת יצירות רדיופוניות ומישדרים בענייני ספרות ותרבות. תרגום פרי עטו ל"פרחי הרע" של שארל בודלר ראה אור השנה. מתגורר בפריז.