אפיטפים

 מאת הוא ספר שלא דומה לשום דבר אחר בשירה העברית. שורות קצרות, מהוקצעות, המהדהדות הרבה אחרי הסוף. הטון מצחיק, גס לעיתים, ישיר עד חוסר נימוס. בלי שמץ סנטימנטליות, ועם מינון מדויק של חמלה. במקום מרחבים פתוחים, יש מבנה סגור ומחייב; במקום חיפוש, ישנה הכרעה. בתוך הצמצום הפורמלי של שורות האפיטף מצליחה המשוררת לזקק שפה פרטית לחלוטין, המתקיימת בו־זמנית כבדיחה, כהספד וכשירה טעונה. אינה מסכמת כאן קריירה. היא מתנצחת. עם החיים, עם עצמה, עם גברים, עם נשים, עם הספרות, עם השפה. מצבות עם – שירים המספידים את הנפטר – הן מסורת שתחילתה בעולם הקלאסי והמשכה בבתי קברות יהודיים באירופה. מגישה לכם סדרה של אפיטפים המספידים את עצמה, שבחלק מהם אפשר להשתמש גם כדי להספיד אחרות. היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם. כלת פרס נשיא המדינה לספרות, פרס ברנר, פרס יהודה עמיחי, פרס זלדה, פרס אקו״ם למפעל חיים ועוד. שיריה תורגמו לשפות רבות והופיעו כספרים באנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, גרמנית, ספרדית, הונגרית, רומנית, הונגרית וגיאורגית.