ההשכלה הגבוהה וקבוצות מיעוט בישראל ובעולם

ספרו של בוחן מנקודת מבט פילוסופית-חינוכית וביקורתית את סוגיית ההשכלה הגבוהה ואת תביעותיהן של קבוצות מיעוטים במדינות שונות בעולם ובישראל להקמת מוסדות משלהן להשכלה גבוהה. הספר מתייחס בין השאר לתביעתו ההולכת וגוברת של המיעוט הערבי בישראל להקים אוניברסיטה ערבית.מחבר הספר טוען שמשבר ההשכלה הגבוהה ואי יכולתה לממש את ייעודה ההומניסטי הביא להעצמת מנגנוני הלגיטימציה ולהגברת הקולות הקוראים לאימוץ אלטרנטיבות חינוכיות המעודדות את הקמתן של אוניברסיטאות מתבדלות, כל זאת בעקבות פרוגרמות חינוכיות רב-תרבותיות ופוסט-קולוניאליסטיות אשר עניינן קבוצות מיעוט. לאור זאת עולה השאלה: האם אימוץ אלטרנטיבות חינוכיות מעין אלה יכול לתרום לקידום מעמדן של קבוצות מיעוט בתוך החברה וליתר סימטריה בהשוואה לקבוצה ההגמונית, כמו גם לכינון חברה הומניסטית, הרמונית ומפויסת יותר? או שמא אלטרנטיבות חינוכיות אלה יגבירו את מידת התסכול, השוליות, אי ההשתלבות ותחושת הקיפוח והדיכוי של המיעוט; האם הן עשויים לגרום להעצמת מתחים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים המערערים את היציבות והסדר החברתי?המחבר טוען שמייצגי החינוך הפוסט-קולוניאליסטי המעודדים את הקמתן של אוניברסיטאות מתבדלות לא הצליחו לנתח כראוי את הפרובלמטיקה שעומדת מאחורי ההצדקה להקמת מוסדות להשכלה גבוהה בקרב קבוצות מיעוט. מנגד, מייצגי החינוך האקדמי ההומניסטי הדגישו את ההשפעות הנגטיביות והנזקים התרבותיים והחברתיים של מוסדות מעין אלה על קבוצות מיעוט בפרט ועל החברה בכלל. מחבר הספר מדגיש את חשיבות קיומו של החינוך שכנגד אשר מתיימר להעצמת יכולתו של הפרט בביקורת המציאות ולמאבק לשינוי הסדר הקיים.  הוא חוקר ומרצה בכיר בחוג לחינוך; ראש המחלקה להסבת אקדמאים במכללת סכנין. מאמריו פורסמו בערבית, בעברית ובאנגלית; הם עוסקים בתחום ההשכלה הגבוהה, ההוראה והלמידה והחינוך הבית-ספרי.