פרויד במבחן הקיבוץ : פסיכואנליזה והחינוך המשותף

חינוך הוא כלי חיוני לעיצוב אישיותו של הילד ולהכנתו לחיים בוגרים; הוא גם אמצעי חשוב לצמצום האי-שוויון ולשינוי העולם. זאת הייתה מחשבתם של החלוצים שהקימו בראשית המאה העשרים (מ-1910 ואילך) את הקיבוצים – קבוצות שיתופיות, סוציאליסטיות ויהודיות. המפגש בין רעיונות מרקסיסטיים, שמקורם במזרח אירופה, לבין התנועה הציונית אִפשר לערוך ניסיונות בחינוך משותף, בעיקר בקיבוצי השומר הצעיר. הפסיכואנליזה מילאה תפקיד מרכזי ואף מעורר מחלוקת בניסיונות חינוכיים אלה. המחבר מציג בספר זה תיאור מדויק ומלא חיים של הקשר בין התנועה הקיבוצית לבין פרויד והפסיכואנליזה ושל השפעת הפסיכואנליזה על התהוות האידאולוגיה של קיבוצי השומר הצעיר והפרקטיקה של החינוך המשותף. גידו ליברמן הוא פסיכואנליטיקאי, היסטוריון ופסיכולוג קליני, עובד בבית החולים המסונף לאוניברסיטת תל אביב. הוא חבר בחברה לפסיכואנליזה פרוידיאנית (SPF) ובחברה הבין-לאומית לתולדות הפסיכיאטריה והפסיכואנליזה. חיבר מאמרים רבים וספרים שראו אור בשפות שונות. ספרו הפסיכואנליזה בארץ ישראל 1918-1948, מקורות התנועה האנליטית הישראלית ראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2016.