פועם

לרונן יש קריירה משגשגת, משפחה יפה וחברים רבים, אבל סערה אדירה משתוללת בתוכו.                       בגיל 55, ולראשונה בחייו, הוא מתבונן היישר אל התהום הפעורה בנפשו ושואל את עצמו שאלות שמעולם לא העז לשאול: האם הוא מאושר ומסופק בחייו? מדוע מעולם לא ביקר בקברו של החבר הכי טוב שלו מהצבא, אודי? איך זה שהיחסים שלו עם אביו קרירים? כיצד השפיעה הטראומה בעקבות מות אימו על גופו ועל נפשו, ולמה הוא פשוט לא מצליח לנשום?זהו ספרו הרביעי של וכמו בספריו הקודמים, "חוצה", "ילד מקולקל" ו"אין לי מספיק מילים בגוף", הכתיבה נועזת, ישירה ומחוברת לכאן ולעכשיו. גם בספר הזה אפשר להבחין באבולוציה פרטית של הסופר כאדם, התפתחות שרלוונטית לכל אדם שחצה את גיל 50 – הוא מציג שאלות נוקבות ומהותיות על החיים, מעמת את הגיבור עם עברו ומאלץ אותו לנהל את ההווה שלו וגם להתייחס אל עתידו. הוא נוגע בתשוקות, בפחדים ובחלומות של כל אדם באשר הוא אדם. ביד בטוחה מקרב דרור את הקורא אל עצמו; אהבה וכאב, חיים ומוות, עבר ועתיד מתקבצים יחד על שבילי חיים מוכרים ומסלולים לא מסומנים, וכך נפתחת דרך שבסופה דבר כבר לא יהיה כשהיה. , 57, הוא סופר ומרצה. נולד וגדל בחדרה, גר היום בשוהם עם משפחתו.