מסה על עקרונות דעת האדם

מאת (1685-1753), אשר מתורגם כאן לראשונה במלואו לעברית, הוא ספרו החשוב ביותר של ברקלי והוא מהווה אבן פינה בשיח הפילוסופי המודרני. בספר זה פורש ברקלי את תורת האידיאליזם הסובייקטיבי, או האי-מטריאליזם, אשר הוא נחשב ממציאה. לפי תורה זו, העולם החומרי קיים רק בהתנסות המנטלית של הנפש. קיומו של עצם אינו אלא היותו נתפס. בספר מופת פילוסופי זה מתפלמס ברקלי עם המטריאליזם, אשר מוביל לדעתו לספקנות מטאפיזית ותיאולוגית, מספק הוכחה חדשה לקיומו של אלוהים, ומסביר כיצד חידושיו הפילוסופיים מאפשרים להתיר פרדוקסים וקשיים רבים שהתעוררו בעקבות צמיחתו של המדע המודרני. אחת ממתקפותיו המפורסמות ביותר של ברקלי על מושג החומר כרוכה בביקורת שהוא מותח על ההבחנה העקרונית בין איכויות ראשוניות ושניוניות, כפי שנוסחה על ידי ג'ון לוק: האיכויות הראשוניות – צורה, תנועה, מסה, מיקום, מוצקות – הנן מוחלטות ואובייקטיביות, והאיכויות השניוניות – צבע, חוֹם, צליל, טעם וריח – תלויות בחושים וסובייקטיביות, דהיינו אינן קיימות במציאות החיצונית. לדידו של ברקלי, מכיוון שאי-אפשר לייחס איכויות שניוניות לעצמים חיצוניים וההבחנה בין איכויות ראשוניות ושניוניות אינה קבילה, ניתן להסיק שגם האיכויות הראשוניות אינן מייצגות דבר במציאות החיצונית. מכאן ניתן לגזור שהעצמים שמאפייניהם הם האיכויות הראשוניות והשניוניות, דהיינו העצמים המוכרים לנו (שולחנות, עצים וכו'), קיימים רק בנפש. לספר זה נודעה חשיבות רבה בהיסטוריה של הפילוסופיה, בעיקר בהשפעתו על האמפיריציזם הרדיקלי מבית מדרשו של יום ועל האידיאליזם הטרנסצנדנטלי של קאנט.