גשר בכי

אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ עוֹמֶדֶת בַּמִּטָּהאוֹחֶזֶת בַּבַּרְזֶל.אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ נוֹשֵׂאת אֵלַיעֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹתבְּלִי הַמִּלִּים שֶׁלָּךְ וּבְלִי הַצְּחוֹקוּבְלִי הַבֶּכִי.אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָךְ (טִפְּשִׁי כָּל כָּךְ,הֵן לֹא לָמַדְתְּ לִקְרֹא עֲדַיִן)גֶּשֶׁר בֶּכִיעַל תְּהוֹם בֵּית הַתִּינוֹקוֹת.בספר ביכורי השירה שלה, מצלצלת בקול עז וצלול. נדמה כי אותו קול שרוסן ובוטל במשך שנים ארוכות, בוקע כעת בשירה בהירה ונוקבת. בשפה פואטית ייחודית לה, נעה גולדמן בין מבע אינטלקטואלי ציני, מפוכח ומלא הומור, לבין מערבולות רגשיות חשופות, סחופות כאב, בדידות וכמיהה.גולדמן מיטיבה להלך על החבל הדק של שהיא מותחת בין ילדותה בקיבוץ ובין ההווה, מבלי להתאבן או ליפול. זוהי שירה מזוקקת ומפתיעה בעוצמתה, השוברת מסורת ארוכת שנים של השתקת נשים ונשיותן.