קרנבל והיפוכו

לאורך ההיסטוריה ובמגוון תרבויות הקרנבל היה חגיגה של אמביוולנטיות והיפוך, ביטוי של מודעות עממית שהציבה מראה עקומה של הומור אל מול הרצינות, שוויון מוחלט אל מול ההיררכיה המעמדית, פריעת הסדר הקיים והרס אל מול יצירה ובנייה מחדש. ביסוד העולם הקרנבלי ההפוך עומדים הגוף הגרוטסקי והצחוק הגרוטסקי, אולם מאחוריהם תכנים רציניים, לעתים קשים, שנוגעים ליחסי הכוח בחברה. כוחו של הקרנבל באמביוולנטיות; לרוב לא נמצא בו שלילה של קוטב כזה או אחר, כי אם הנגדתם והעמדתם זה מול זה בדיאלוג. בוחן את משמעותם של טקסי ההיפוך בקולנוע העממי היידי ובקולנוע העממי הישראלי. זהו קולנוע שהתהווה בתקופות שונות שהתאפיינו בשינוי והגירה, מודרניזציה מהירה וצורך להסתגל לעולמות לא מוכרים, תוך כדי ניסיון לגשר בין נורמות וכללים חדשים למסורות רבות שנים. היפוך היררכיות, צחוק קרנבלי, משחקי זהות והמרת תפקידים, כל אלה ייצגו בקולנוע העממי הישראלי, ממש כמו בקולנוע היידי שקדם לו, את התהליך הארוך והמורכב של בניית זהות חדשה, הם הדהדו את רוח התקופה ובעיות השעה.מסע זה – לעתים תוהה, לעתים משתאה – בנבכי היצירה הקולנועית העממית בעולם היידי ובישראל מתחילת התהוותה ועד שנות האלפיים מגלה קולנוע שמערער על נורמות ומוסכמות, מביא את קולן של קבוצות שוליים ובוחן את החברה ההגמונית דרך מבטן. הקרנבלסק בקולנוע, כאז כן עתה, חושף באמצעים של הומור ובדיחה אמת שממנה לא ניתן לברוח; דרך הצחוק והגיחוך הוא מעלה שאלות קשות במציאות מורכבת, לפעמים מסובכת עד כדי ייאוש. לעיתים הוא רקוויאם, מחויך או מר, לרעיון כור ההיתוך ולאתוס הישראלי, אבל בסופו של דבר כמעט תמיד מותיר פתח לסיכוי, לאחווה שאולי אבדה, אך לא לבלי שוב, לחלום ששווה עדיין להמשיך לחלום.ד"ר נוגית אלטשולר היא המנהלת האמנותית של סינמטק חיפה; חוקרת ומרצה במכללה האקדמית גורדון ובאוניברסיטת חיפה; בעלת תואר באדריכלות ובינוי ערים ודוקטורט בתקשורת, אבל אהבתה הגדולה נתונה לקולנוע.