אוטוביוגרפיה: עשרת ספריי הראשונים - חלק ב'

"עשרת ספריי הראשונים" הינו ספר-המשך לספרו האוטוביוגרפי הראשון של מוקדי, "עשרת בתיי הראשונים". המחבר חוזר אל הרגע המכונן בחייו של פטירת אמו, אשת התיאטרון והקולנוע מרגוט קלאוזנר, ואל שיבתו ארצה בגיל 50 לאחר קריירה מפוארת באנגליה ובארצות הברית — כשחקן, במאי ומנהל תיאטרון מוערך בווסט אנד בלונדון. אם בתחילה הוא דימה לעצמו שהות קצרה יחסית, וחזרה מהירה למשפחתו ולחיי התיאטרון באנגליה, הוא מוצא את עצמו חי בישראל וכותב את חיי נביא, שהוא אחד הרומנים ההיסטוריים הנשגבים ביותר שנכתבו בעברית בדורות האחרונים. תחילה היוו חייו כאן מאבק מתיש בעורך הדין התככן והערמומי שמואל תמיר שתבע לעצמו חזקה בירושת אמו אבל, כשהשתחרר ממלתעותיו, לאחר שלוש שנות מאבק, התפנה עמוס לכתיבה ספרותית נטו.  חלק זה — כשהמחבר בן 50 עד 88 — הינו תיאור של ישראלי בארצו תוך היתוך לשון כתיבה מהעשירות שידעה שפתנו. את ספרו האוטוביוגרפי עתיר האירועים מסיים מוקדי בעצה ידידותית לקורא הנבוך: לעולם לא לקנא באף אחד, ושתמיד כדאי, ממש כדאי, להמשיך לחפש ולקוות! את הספר מכנה יהושע סובול בהקדמתו, "מרתק, כתוב ביד קלה וראוי לתת-כותרת: ילדות נעורים ובגרות של הישראלי הממולכד."    רון ויידברג