שתי נובלות - סלון יופי | דמקה סינית

הפרויקט הספרותי של מתיר הכול, פרט להליכה עם הקונבנציות וחוקי העלילה הרגילים.  – דוגמה לפרוזה מהפנטת הדומה למייצג אמנות בן זמננו ובו אקווריוני דגים, בני אדם גוססים, מרחצאות אדים וסַפָּר בעל ראיית עולם מעוותת. הם מרכיבים יחדיו פְרֶסקוֹ של עולם הזוי, אלגורי, מופרך אך אפשרי. – סיפורו של גניקולוג מרוחק המחלק את ימיו בין שגרת העבודה, ביקור בבתי זונות מחוטאים ובצפייה אדישה בהדרדרות מוסד המשפחה, משפחתו שלו. הנובלה נתפשת כאימת הבורגנות, או לחילופין כעדות ייחודית מעולם סוחף, אפל וסוריאליסטי."בטקסט היפהפה הזה המחבר מהרהר באורח סיפורי בספרות שלו. בייטין שואל את עצמו שם על אודות הקשר הקיים בין החיים והכתיבה, בין המחבר ויצירתו... יש בסיפוריו קור וניקיון של חיטוי, אור מְאַבֵּן שהיה יכול לתמצת את כל הסיפורים לכדי העמדות תיאטרליות ותו לא, אלמלא העובדה שהבידוד שהמְסַפֵּר כופה עליהן הוא מוחלט."- , אוניברסיטת קולומביה"הסיפורים של – מינימליסטיים, אלגוריים ואניגמטיים, כמעט נטולי גוף – מתייחסים למושג הניוון בכל המובנים: ניוון השפה, ניוון השיח, ניוון המבנה הנרטיבי, הניוון הפיזי, ניוון האירוטיוּת ולבסוף, הניוון האינסופי של הפנטזיה של בייטין, סופר שאין דומה לו בזירת הספרות הלטינו-אמריקנית העכשווית."- (; ), גוואטמלה"הוא אחד הסופרים המפתיעים והמקוריים ביותר בעולם הספרות הלטינו־אמריקנית העכשווית. הנובלות שלו, שנחשבות אקספרמינטליות, נוצרות מסיטואציות ומאובייקטים, מינימליסטיים וייחודיים, היוצרים אווירה שמשתלטת על הדמויות ועל העלילה. עם זאת, חוץ מההזרה והקיטוע, נוצרת עלילה שבה המציאות והכוח גוברים על הסיפור עצמו. חוויית הקריאה בטקסטים של בייטין לא ניתנת לתיאור במילים, במובנים רבים היא כמעט מיסטית. המחבר יוצר עולם מפתיע שבמקביל יוצר מחדש את קוראיו."- , האוניברסיטה העברית