פרחים על קברה של הילדה אפלבאום

את הסיפור הזה יש לספר במשפטים קצרים. במילים פשוטות. זו אינה אגדה. זה איננו משל. הסיפור הזה מכיל חיי אדם. היא נולדה בווינה, גדלה והתבגרה בפריז, חיה במקומות רבים ומתה בארץ ישראל. זה, במובנים רבים, כל מה שיש לספר. ובחודש אוגוסט, לפני קצת יותר משנה, היא הרגה אדם. קראו לה הִילדה. הילדה אפלבאום. כך נפתחת הנובלה , שבה עובר הקורא מסע דילוגים מהפנט בין התעלומות והחידות בחייה של הִילדה אפלבאום ומתוודע לכמה מפניה. במסע מסחרר, חוצה תרבויות, ארצות ושפות, פותר בסופו הקורא מקצת מן התעלומות, אך נותר עם חידות אחרות, מורכבות וטורדות מנוחה. גם שאר הסיפורים בספר משרטטים תעלומות, כולן מוזרות ומופלאות, ציוריות, תיאטרליות ומוזיקליות. בסיפור ירח אשכולית אנו מתוודעים לסיפורו של בר ומועדון תל אביבי בשם הזה, אשר בלילה של ה־1 בינואר 1996 , במהלך מסיבת ראש השנה, עלה בלהבות. בסיפור המושך בחוטים נושא יועץ לביטחון לאומי הרצאה בפני באי ועידת “הארץ” לעסקים, שהולכת ומסתבכת עד אשר היא חושפת הרבה יותר מכפי שהתכוון. בסיפור ממראות העיר הלבנה ממתינה קבוצת ידידים להסתערות ארבה על תל אביב, בסיפור דמעות של ארכיטקט נחקרת תעלומת היעלמו של הארכיטקט הראשי של בניין בית אמות התיאטרון בדרך נמיר בתל אביב, ובסיפור המספיד מתפרנס אדם מאמירת דברי הספד בביתם של אבלים נבחרים, שאינו מכיר, כשהוא בזהות בדויה. הדמויות המאכלסות את הסיפורים קרובות ורחוקות בו זמנית, כשם שכתיבתו של כהן מדויקת וחדה, מדודה, בה בשעה שהיא רגשית, מרגשת, קולחת וסוחפת. היצירות כולן נוגעות באין־סוף, באמנות, בחידת החיים ובמהות האדם, ומתבוננות בקשת של רגשות – פחד, אהבה או זעם – באופנים שונים ומורכבים. ימים רבים לאחר שהוא נקרא מהדהד קובץ היצירות העז והצלול הזה, ומעורר שאלות וספקות באשר לאדם, לעירו, לארצו ולעולמו ולקשרים שבינו לבינם.