שקופות

”מתוקה,” אמרה קטיה בחיוך ושאפה מעשן הסיגריה. ”תזכרי. אף אחד לא יוצא מפה כי הוא רוצה לצאת. את יודעת מה זה גירוש? שמעת על זה? את תעבדי כאן יום ולילה, בקיץ ובחורף, כמו אתון, עד היום שיתפסו אותך ויגלו הביתה. הלוואי שייתנו לך זמן לאסוף את התחתונים שלך ולקנות קופסת חומוס למזכרת. וזהו, ביי ביי. את כלום. אין לך שם. לי יש אזרחות של מדינת ישראל. ומה יש לך? את לא נמצאת. את שקופה!” מרינה איבדה את כל מה שהיה לה באוקראינה: משפחה, בית, עסק, פרנסה טובה. כשחברת ילדות מציעה לה לבוא כמהגרת בלתי חוקית לישראל, היא קופצת על ההזדמנות לעבוד ולשלוח כסף לבנה הקטן, שנשאר אצל חמותה. אבל בארץ החדשה והבלתי מובנת, בדירה המוזנחת, העלובה, שהיא חולקת עם עוד שתי מהגרות עבודה – ורוניקה וראיסה – מגלה מרינה שממה שנראה לה כתחתית התחתיות עוד אפשר תמיד לרדת, אבל גם – לעלות. ב"שקופות" מתארת מאיה גלפנד בשנינות, בתבונה וברגישות את חייהן של שלוש נשים – מהגרות בלתי חוקיות – המפלסות את דרכן במה שנראה כמבוך בלתי אפשרי. הן נתקלות במעסיקים רודפי בצע, בגברים אלימים החומדים אותן, בנוכלים וברמאים. איש אינו רואה אותן ולאף אחד לא אכפת, אבל גם כשהכול נשמט מהן, הן לא מאבדות תקווה. מאיה גלפנד עלתה לארץ בשנת 2001, כותבת בעברית וברוסית. היא מתגוררת בראשון לציון עם בעלה, בעבר סגן אלוף העולם בשחמט, ושני ילדיהם. -- מהכריכה האחורית.