שקופה

אֲנִי כְּבָר לֹא אוֹהֶבֶת לְהַגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר.אֲנִי מַעֲדִיפָה לִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט, בַּבַּיִת, לְבַד בַּחֶדֶר.לֹא נָעִים לִי כְּשֶׁמְּעִירִים לִי,לֹא נָעִים לִי כְּשֶׁלּוֹעֲגִים לִי.אֲנִי יַלְדָּה שְׁקוּפָה!הוּא סִפּוּרָהּ שֶׁל שִׁיר, שֶׁמִּתְמוֹדֶדֶת עִם חֵרֶם מִצַּד חֲבֵרֶיהָ לַכִּתָּה. הִיא מְתָאֶרֶת אֶת הִתְנַהֲגוּתָם הָעוֹיֶנֶת שֶׁל הַיְּלָדִים וְאֶת בְּדִידוּתָהּ בְּעִקְבוֹת הַלַּעַג וְהַהִתְעַלְּמוּת שֶׁלָּהֶם. כְּשֶׁהַמּוֹרָה מִתְעָרֶבֶת, שִׁיר מְסַפֶּרֶת אֶת כָּל מָה שֶׁשָּׁמְרָה עַד כֹּה בְּסוֹד, וְזוֹ תְּחִלַּת הַדֶּרֶךְ לְפִתְרוֹן. הַסֵּפֶר מְתָאֵר חֲוָיָה אֲמִתִּית שֶׁחָוְתָה שִׁיר (בִּתָּהּ שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת) בְּיַלְדוּתָהּ.מֶחְקָרִים מַרְאִים שֶׁבְּרֹב הַכִּתּוֹת בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר הִתְרַחֵשׁ לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת חֵרֶם נְקֻדָּתִי כְּלַפֵּי אַחַד הַתַּלְמִידִים. לְחֵרֶם יֵשׁ מְחִיר כָּבֵד שֶׁאוֹתוֹ מְשַׁלְּמִים הֵן הַיֶּלֶד וְהֵן סְבִיבָתוֹ הַקְּרוֹבָה. אֵיךְ מִתְמוֹדְדִים עִם חֵרֶם חֶבְרָתִי? מָה הֵן הַשְׁלָכוֹתָיו? הַאִם מִתְעָרְבִים בְּחֵרֶם? וְאֵיךְ עוֹשִׂים אֶת זֶה נָכוֹן? כָּל זֹאת וָעוֹד בַּסִּפּוּר שֶׁלִּפְנֵיכֶם.זֶהוּ סִפְרָהּ הָרְבִיעִי שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת סְפָרֶיהָ (עַל סֵדֶר הַלֵּדָה בַּמִּשְׁפָּחָה), (הָעוֹסֵק בְּנוֹשֵׂא גֵּרוּשִׁין) וְ (עַל נְשִׁיכוֹת בַּגִּיל הָרַךְ) נָחֲלוּ הַצְלָחָה רַבָּה.