מה יגידו שושני השדה

(1855-1813), הפילוסוף הדני שנחשב לאבי הגישה האקזיסטנציאליסטית, מפרסם בשנת 1847 חיבור דתי המתעמק בפסקה ידועה מתוך הבשורה על פי מתי בברית החדשה: "הביטו וראו את עוף השמים אשר אינם זורעים ואינם קוצרים ואינם אוספים לאסמים ואביכם שבשמים מכלכל אותם [...] התבוננו נא אל שושני השדה הצומחות. אינן עמלות ואינן טוות [...] לכן אל תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו".  שואל "מה אנו לומדים משושני השדה ומעוף השמים". תשובתו מציגה שלושה שיעורים רוחניים שהמורים הללו מן הטבע יכולים ללמד את בני האדם. השיעור הראשון מלמד לשמוח בחלקך, השיעור השני מלמד מה נפלא להיות אדם, השיעור השלישי מלמד איזה אושר מבורך מובטח לאדם. בקריאתו של , דברי הבשורה מופנים לבני אדם מודאגים, לחסרי השקט שאינם מוצאים מנוח, למי שאין להם נחמה. מזהיר שהדאגה מסוכנת, שהיא יכולה להרוג, שקיום מתוך דאגה עלול להמית את המודאג. גם אם לא מדובר במוות פיזי, הסכנה ממשית, שכן מי שחי בדאגה ממית את פנימיותו, את עצמיותו. בני האדם המודאגים צריכים ללמוד לחיות נכון יותר. עליהם ללמוד להסיר דאגה מלבם ולהתנהל באופן מלא תקווה ונטול תהיות וחששות. סגנון החיים המומלץ אינו פשטני, בבחינת "אל תדאג – היה מאושר", ואף לא פסיבי, דוגמת מאמין קיצוני אשר שם את כל יהבו על האל לבדו. מדובר בשיעורים מורכבים המכוונים לקיום פשוט, נקי מדאגה. לספר מצורפת הקדמה מאת ד"ר תמר אילת-יגורי, מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, אשר עוקבת אחר דבריו של ומבארת ומדגישה את ההיגיון הפנימי של טענותיו. המתרגמת, מרים איתן, תרגמה מדנית את שני הכרכים של הספר "או-או" ואת "העת הזאת, חזרה, ההבדל בין גאון לשליח" מאת