למלך אין בית

יהיו מן הסתם לא מעט קוראים שיראו ברומן החדש של חגי דגן, 'למלך אין בית', גירסה ישראלית, יהודית ואינטליגנטית ל'צופן דה וינצ'י'. צריך לקרוא את ספרו של דגן כדי להבין את עומק ההבדל בין הספרים. במקום סידרת חידות על ההיסטוריה של האמנות והנצרות, נעזר דגן בשברי רמזים, חידות עבריות עתיקות, טקסטים יהודיים בדויים ואמיתיים, כדי לברוא בספרו מיתוס יהודי לאומי חליפי, הרלוונטי לישראל של ימינו. לעילם קריגר, איש שירותי הביטחון הישראליים, מגיע מידע על כת יהודית לא מוכרת, הרואה בשאול המלך את מייסדה. מדובר באנשים נחושים ומסוכנים, המזהים את מדינת ישראל עם בית דוד ההיסטורי, ומעוניינים לחדש את קרב הדמים בין שתי השושלות העתיקות – בית שאול המובס ובית דוד המנצח.  תחילה מתקשה עילם להאמין לסיפור הפנטסטי, אך אט-אט הוא נסחף לתוכו וחושף את סודותיו. הוא מגלה עולם נסתר של יצרים עזים ומסורות חתרניות, הרוחש כבר אלפי שנים מתחת לפני השטח של ההיסטוריה היהודית, ומצפה ליום הנקמה.   מכאן מתגלגל סיפור מתח תזזיתי שמתפתח בשני כיוונים: אחורה, אל סודות העבר המושתקים של בית שאול, וקדימה, אל ההתקוממות המתוכננת. המורדים מעוניינים לנצל את קנאותם של המתנחלים כדי לקעקע את יסודותיו של המשטר הישראלי, וכמהים להשיב לתחייה את מורשתם האבודה: זו של שאול שיצא לבקש אתונות ומצא מלוכה, של בעלת האוב ושושלת הנשים החזקות שהיא מייצגת, ואפילו של אויביו המרים ביותר של בית דוד: העמלקים.  הרומן נע על גלים של כאב, קסם ומסתורין, נודד בין יבשות ועידנים, ומנהל בתוך כך חשבון נוקב עם ההיסטוריה היהודית, ועם אלה המתיימרים להיות יורשיה החוקיים. חגי דגן מלמד מחשבת ישראל במכללת ספיר. בין ספריו הקודמים: הרומנים מתחת לקו העונג ורשומות מאי הנשים (שניהם בחרגול), המיתולוגיה היהודית (הוצאת מפה), ויהדויות: תמונה קבוצתית (אוניברסיטת תל-אביב והוצאת מפה).