אין זיכרון אחר

“אין זיכרון אחר״ הוא ספר הפרוזה הראשון של המשורר , אחד מנציגיה הבולטים של המהפכה המזרחית בשירה העברית. חסן התפרסם ב־ 2014 בעקבות שירו “מדינת אשכנז״ (שיצא נגד האופן שבו נתפס המזרחי בעיני ההגמוניה האשכנזית), והפך מאז לאחד המשוררים המשפיעים בארץ. כעת, בקובץ הסיפורים “אין זיכרון אחר״, חסן מתגלה גם כמספר טבעי, לא מצטעצע וישיר בשפתו, שבורא דמויות שוליים מדממות הנעות בין תקווה לייאוש, הרחק ממרכז העיר.הגיבורים של חסן הם נערים וגברים מזרחים מהפריפריה, שמחפשים את מקומם ואת קולם בחברה. אין באתוס הישראלי שום דבר מובן מאליו או קדוש מבחינתם, וחלקם חיים במחסור כלכלי ובמשפחות מפורקות. ב״חייב לראות קב״ן״ זהו חייל שמסרב להתפנות מהבקו״ם, כי הדבר היחיד שהוא רוצה זה להשתחרר משירות כדי לפרנס את אמו החולה ואחיו הקטן. “ימים מחורבנים״ מספר על שרשרת של אסונות שעובר נער לאורך שבוע שלם, עד למכה הקשה מכולן – זכייתה בגביע אירופה של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב.מתחת למציאות החיים הקשה של כמה מגיבורי הקובץ, רוחשים הסיפורים של חסן באהבת חיים, בתשוקות וברגשות עזים. חסן גם מאתגר בכתיבתו את תפיסת הזמן: הוא בוחן את מהותו המתעתעת של הזיכרון ואת האופן שבו מספרים גיבוריו את הזיכרונות שלהם. העיסוק הזה בזיכרון ניכר במיוחד בסיפור “בסוף היה ים״: הגיבור, גבר צעיר מחדרה, מחליט לצאת מביתו מוקדם בבוקר, כשבחוץ עוד חשוך, ולצעוד מערבה, אל הים, כדי לעשות משהו שהגיע הזמן לעשות. בדרך הוא עובר ברחובות עיר ילדותו, ספק מטייל בעולם היחיד שהוא מכיר, ספק נפרד ממנו.רועי חסן, חתן פרס ברנשטיין לשירה, הוציא עד כה שני ספרי שירה שזכו לשבחי המבקרים. הוא חי בחדרה עם אשתו עמירה ובתם אסי.