הארץ שטה

הרומן הוא קודם כל שיר אהבה לארץ הזאת, ארץ ישראל צנועה וצנומה אך גם נלהבת יותר – ארץ שאולי היתה כאן פעם ואולי לא היתה מעולם, והיא רק נרמזת לנו מתוך השירים הישנים והזכרונות הצורבים במתיקותם, ומתוך תחושת אובדן הדרך של ההווה. השירים והזכרונות האלה מציפים את אלעד, גיבור הרומן, בדרכו לפגישת מחזור עם בני הכיתה שלו בקיבוץ. תקוותו הגדולה היא לפגוש את אהובת נעוריו האבודה, המכונה בפיו ויולטה, וגעגועיו העזים אליה נמסכים בגעגועיו לנעוריה האבודים של הארץ. אלא שפגישת המחזור מסתיימת בטלטלה גדולה. רעידות אדמה עזות, שבתחילה נדמה שהן מין הד לגלי הגעגועים שתוקפים את אלעד, סודקות את הארץ לאורכו של השבר הסורי-אפריקאי, ובעקבות הטלטלה המתמשכת ניתקת ארץ ישראל ממקומה ויוצאת להפלגה מסתורית. במהלך הההפלגה הזאת הופך הספר מרומן אהבה ענוג לרומן אפוקליפטי מפתיע ורב-עוצמה, שלצד תחושה עמוקה של חורבן יש בו גם לא מעט חיוכים משועשעים וכמיהות המבקשות את פורקנן, ואפילו מעין נחמה.