סולו

השבועות עברו ואני גדלתי וגדלתי כמו עליסה, או שזה הבית שקטן וקטן. יום אחד הגיעה שיחה ממספר חסום. טעות או פרסומת. בחיי, סולו, לא יודעת מה גרם לי לענות, אולי סתם רציתי לדבר עם מישהו. "הלו", אמרתי תוך כדי התמתחות, אבל כלום. וכמעט ניתקתי, אבל אז שמעתי רחש מעבר לקו, תזוזה. "הלו"? "גיל"? הקול שלך הפסיק את הפיהוק שלי באמצע, צללתי לתוך הספה כמו סלע. את הקול שלך הייתי מזהה גם באוזניים עצומות. דרך העור הייתי יודעת שזו את שקוראת לי. "גילי, זאת אני", אמרת, מהוססת, ואני לא הבנתי אם זו הבטן שלי שמתהפכת או העובר שמתהפך או שהחדר כולו פתאום זז. החברות בין גיל וסול התחילה עוד בימי בית הספר. גיל הרצינית והנאמנה נמשכת אל סול העצמאית, הבוגרת והכריזמטית. אחרי הצבא הן טסות ביחד להודו, שם הן נפרדות לראשונה. בטיול גיל מכירה את נדב, מתאהבת בו, אך מסתירה מסול וגם מנדב את רגשותיה. השתיקה של גיל גובה מחיר כבד כשעם החזרה לארץ נדב פוגש בסול, וכמו גיל הוא נשבה בקסמיה. גם לסול יש סודות משלה. היא מתקרבת ומתרחקת מגיל עד שיום אחד נעלמת לגמרי. ואז, שנים אחר כך, סול חוזרת פתאום, ומבקשת מגיל בקשה בלתי אפשרית. "סולו" הוא סיפור על משולש אהבה, אבל יותר מכך, הוא סיפור על חברות שהחמיצה, על מה שקשר יכול לשאת ועל מה שמפרק אותו. זהו ספרה הראשון של מורן פרידמן. -- מהכריכה האחורית